דרך ימה ס

מן הדבר ההכרחי שלא יירא מהמות אחר שהוא לאדם הכרחי ואם הוי העונש הכרחי על החטא ולא יועיל שום תשובה לא הי' האדם ירא מהשי"ת אחר שהי' יודע שאין מנוס לו להנצל מן העונש שא"א שלא יחטא אבל עכשיו שהוא יודע שהשי"ת הוא מוחל ע"י התשובה ואפשר לו להנצל מן העונש הנה יירא בזה מלפני כבודו אם לא ישום לבו לשוב ע"ז. והנה הר"ן דרוש יו"ד כתב כי לאדם יש ב' כוחות הא' הוא הדמיון והוא כח החמרי זה מטה בטבעו אל התאות הגשמיות מג' סיבות א] מהדמיון אשר ביניהם שהמה כלם גשמיים ב] שהמה נגלים ונראים והמושכלים הם נעלמים הגן קדימתו בזמן והרגלו בהם אכן הכח השכל אשר בנפשו יש לו נטי' אל הדברים השכלים ובוחר תמיד הדברים הנאות ובורח מן המגונים אוהב השם ית' וכוסף למצותו ובורח מכל מה שימנעהו ה' כבורח מן הנחש בטבעו. ואמרו רבינו ז"ל הרהורי עבירה קשה מעבירה. ופירש הרמב"ם הטעם כיון שהמחשבות והרעיונים אינם מעשה הגוף רק פעולת הנפש ואין בטבעה לחטוא לעשות הרע בעיני ה' משא"כ מעשה העבירה הנפעל בכלי הגוף אשר טבעו נוטה לעשות מעשה הרע לכן יותר יש להאשים על הרהורים רעים שהם באים מכח הנפש שאין בטבעה לחטוא ומעתה לדעתי אם האדם עושה הרע בפתע פתאום בלי התבוננות נפש השכל והרהורי הלב רק למלאות תאות הגוף אשר טבעו נוטה אל הגשמים ואין להנפש השכלי חלק בזה כי המעשה ההיא הנפעל רק בכח הגוף תתייחס כמעט אל הקרי וההזדמן היות כי טבעו נטה אלי' ומעט מזעיר המה בני עלי' אשר לא יפעלו בלו התבוננת השכל וכמש"כ טעם על שהרחיק המקום דרך ג' ימים לאברהם אבינו ע"ה בעת צאתו לשחוט בנו למען לא תתייחס אליו לפעולה פתאומית מבלי הסתכלות וישוב הדעת והשכל וכל מה שיוכרח אליו הטבע גם דרך הדין יסכים להיות לו צרי ומזור דאם לא, לא ימלט שיהי' ח"ו הבריאה לתוהו אכן כשיחטא האדם בהרהור הלב ובהתבוננת השכל ויחשוב מחשבות און לכפור בעקרי הדת שאין טבעה נוטה לעבור את פי המלך ית' אזי אין שורת הדין והטבע מסכימים לתועלת התשובה בזה היות החוטא הוא נגד הטבע בתולדה. אכן הוא ית"ש גם חסדו עליהם נקבל תשובתם גם בענין הזה מגודל טובו ורחמיו על כל ברואיו. ומעתה הסכת ושמע דברי רז"ל במדרש ששאל הקב"ה לחכמה ונבואה ותורה אמרו לשון השאלה נפש החוטאת מה תהא עלי'. הכונה לדעתי בדיוק אמרו כן ששאלתו לא הי' רק על חטא הנפש דוקא ובזה לא הסכימו המה על ענין התשובה רק הקב"ה בעצמו מרוב רחמיו אבל אם החטא הי' רק בפועל הגוף לבד גם המה יסכימו לתועלת התשובה, והנה חטא הנפש יופטל על שני אפנים הא' הבאה מכח תאות הגוף להתיר לעצמו תאותיו אשר גופו נוטה אליהם הוא שמביאה לכפור בעיקר ח"ו לומר לית דין ולית דיין ולית חשבון ח"ו הרי עיקר הסיבה הגוף אך הכח השכלי יכנס בו רוח שטות להמשיך גם הוא אחר הפחת הרעה והב' הוא כשנפשו אותה רע כמו שאמר הכתוב (משלי כ"א) נפש רשע אותה רע ר"ל שהוא בגדר רשע כ"כ עד שגם נפש היא מקולקת ואותה ר"ל מעצמה בלי