דרך ימה נו

נאמר [ירמי' ב'] כי אם תכבסו בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני לא כן כת הראשון אשר לא שלחו ידם במעשיהם להשחית נפש זולתם אלו כאשר יחדלו מלעשות רע וישובו לפני ה' וסרו מדרכם הרעה ועושים הטוב בעיני ה' עונם יכופר וינקו מעונתם כמאמר ה כתוב ישעי' א' רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני והנה בטבע בגד הצמר אשר לא תסור לגמרי ממנו מראה אשר נאחזה בו במעשה אומן אף ברוב כבוס וגודל השתדלות לא תשוב עוד להתלבן כמקדם לא כן שאר מיני בגדים לא תאחז בהם כל כך המראה ובידי האדם בפעולותיו לשנות מראה' וללבנו כקדם והתולע יש בו דם להאדים אחרים בדמו וכן דרך לצבוע בו אבל השני הוא אשר נתאדם מאחרים על ידי דם התולע אבל אין מאדים אחרים לכן אמר אם יהי' חטאיכם כשנים שהרעתם רק לעצמכם כשלג ילבינו ר"ל על ידי השתדלות רחיצה תלבינו כשלג שהי' מלכלך כאשר סר הלכלוך מעליו ישוב למראה הקודם כי לא ימצא עוד עון ופשע, לא כן אם יאדימו כתולע ר"ל שישחיתו גם אחרים כתולע זה שמאדים אחרים אז כצמר יהי' אשר לא תסור המראה הדבוקה בו לשוב למראה הלבן הקודם. או יאמר כאשר נודע לאדם להבין דרכו כי ברע הוא מתועב בעיני אלקים ומגונה לעיני אדם לא ירבה להוסיף לעשות כן כי פעם יגבר שכלו לשפוט בצדק ולכבוש תאות היצר אשר בקרבו ופעם ימנע פן יודע מה שעשה לזולתו גם אם ישלח ה' ידו להקריב נגע באהלו או יזקין וקרבו ימי השיבה יסירו תאות לבו ונשקע אש זרה בקרבו ולא יבא לבלע את הקודש ולזה כאשר יתעורר רוחו בקרבו יש תקוה שישוב לפני ה' באמת ובתמים יוקל לו למנוע מעשות מזימות לבו באשר לא עצמו פשעיו ויודע ומכיר רעתו ואם ינופף ה' ידו להניאו מרע ובין כי כגמול נעשה לו וישוב אל ה' וירחמי' וע"ז אמר ריב"ז לתלמידיו הלואי יהי מורא שמי' עליכם כמורא בו"ד, (ברכות כ"ח) אמנם אלו הבוערי' בעם אשר לא יבושו ויצאו נצבים פתח אהליהם להתגולל בעלילות רשע ואין מורא בו"ד עליהם אין מעצור למו מרבים נאצות כל היום באין מונע עצמו פשעיהם ורבו עונותם מרוב הרגלם נעשה להם כהיתר לעשות כל מה שלבם חפץ ודרכיהם ישרים בעיניהם ולא ידעו כי משחתם בהם מום בם גם עד זקנה ושיבה לא יסירו מדרכם הרע ומאחר שאין פחד אלקים לנגד עיניהם גם אם שולח ה' ידו לפרוע פרעות בהם לא יכירו כי ידו עשתה לכן הם נואלו באולתם וכמעט אין תקוה שיסורו מדרכם ולשוב לפני ה'. וזו אם יהי' חטאיכם כשנים שהמראה לובן עוד לא סר ממנו רק ככתם עליו מראה אדמימות יש תקוה לשוב לאיתנו כי לא סר מלבו מראה הלבן כשלג ילבין אבל אותם אשר האדמימות להם מראה טבעית ודרכיהם ישרים בעיניהם ואין בהם דבר נכתם ממראה זולתי דומה לתולע אשר מרוע טבעו הוא אדום ולא ניכר לו כתם אין תקוה להתלבן רק כצמר לפי שאין תשובתו שלימה כי ישרים דרכיו בעיניו ואיני שב רק מכח הצרה שבאה עליו ומיד שירחב לו הוא שב לעשות רע כמקדם.