דרך ימה נב

לקטן ובין לגדול כן דברי התורה בפשטיותה ניכרים לכל בין להמשכילים ובין לאינם משכילים כ"כ אכן כרבובים עלו עשב שהם הגדולים שאין מספיק להם הגשם הדק עד כי ירד עליהם הרביבים ויש בהם כח לקבלם כן המבינים והמשכילים בעם לא יספיק להם פשטיות התורה ויחפשו כמטמונים כפי כח קבלתם ימצאו את שאהבה נפשם כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו ר"ל דהנה מתכונת השמים ניכר לכל מציאת הבורא ב"ה אשר עשה ותיקן אותם על סדר זה ויש מניע אותם עד המניע הראשון אכן אין לנו מופת מהם על השגחתו ית"ש על ברואי הארץ ונהפוך הוא ככתוב (בתהלים ח) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וככבים אשר כוננת מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הרי שמגדולת שמים ותהלוכותם יציץ ויפרח מחשבת און להסיר השגחתו ית"ש מצאצאי תבל מגודל שפלותם בערך השמים וצבאם אך כשיחקור עפ"י תורתינו הקדושה יאירו עיניו גם בענין ההשגחה כי כל דברי' בנויים על שורש זה כי בלתי השגחה אין מקום לכל דברי התורה הזאת לכך אמר משה רבינו ע"ה אל השמים אם אתם תשתקו לדברי ותאזינו כי אקרא שם ה' לבאר גדולתו וגבורתו ית"ש אז תתנו גודל שהיא תורה על ההשגחה לה' אך לבל יאמר האומר א"כ שהוא ית"ש ברא ומנהיג לכל הברואים עפ"י השגחתו ית"ש הלא חפץ חסד הוא וכל תכלית הבריאה הי' להטיב עם הברואים א"כ למה זה ישנו פעמים מטוב לרע הלא אין שינוי רצון אצלו ית"ש ככתוב [מלאכי ג'] אני ה' לא שיניתי גם אין האומן נכסף לבלות מעשי ידיו ח"ו ועל מה זה נשתנו סדרי הטבע כמה פעמים אכן אין השינוי מאתו ית' שרק הוא נותן ומשפיע בכל יום רק עונותינו הם המבדילים ומעכבים אותנו לקבל השפע כדמיון השמש אשר מרפא בכנפי' לכל הבאים לחסות תחת ניצוצי אורה לא כן מי שבא אל האוהל ולא יהל עליו השמש בגבורתה אין המניעה מן השמש רק סך דרכו מזריחתה, וכן אם אדם עושה אוהל על שדה' ולא ירדו עליו גשמים אין המניעה מהנותן מטר על פני תבל במה שלא נתרוה ארצו רק הוא עשה מחיצה לעצמו, כן עונינו מבדילם בינם ובין קונם עד שאין כח בנו לקבל שפע הטוב מידו באופן שאין שום שינוי ח"ו ברצונו הטוב ותמיד הוא שופע עלינו כל טוב אלא שאין בידינו לקבל רוב הטובה כמו החולי עינים אין יכול לראות אור השמש והוא מכאיב את העינים. והנה פעולת האומן המקולקלת וחסורה במלאכתה יוכל להיות באחד משני פנים או שאין האומן שלם במלאכתו ואינו יודעה עד תכליתה או אם הוא יודע ושלם אך אינו איש נאמן לשום עיניו על מלאכת אחרים לעשות בשלימות וברמו' הוא עושה רק לקבל שכרו לכן יחיש וימהר מעשה', ואינו משגיח על שלימותה אמנם האומן השלם במלאכת אומנתו והוא איש מהימן ומביט ומשגיח במלאכתו שלא להוציא דבר שאין מתוקן מתחת ידו רק להפיק רצון בעליו להשלים מלאכתו בפאר והוד כפי אשר אותה נפשם אז המלאכה לא תהי' חסירה רק תמים תהי' בלי שום חסרון ומגרעת, לכן אמר הצור תמים פעלו ר"ל כי ממנו ומצדו ית"ש ודאי אין שום חסרון בפעולתיו רק הוא תמים שהרי כל דרכיו משפט א"כ אין חסרון ביכלתו והכל הוא בשלמות ובמשפט עשה את הכל וגם אין חסרון מחמת חסרון הנאמנות שהרי הוא קל אמונה ואין