דרך ימה מז

באויר השמים לא נמצאו שמה רק מתהום ומתקבצים מהאדים העולים מן הארץ ואם לא הי' האדים אלו עולים ומתקבצים רק הי' טמונים בקרב הארץ לא הי' די בהם לרוות הארץ להולידה ולהצמיחה רק על ידי קבוצם באויר יתהוה גשמי ברכה שלא לשוב אל הארץ מבלי תועלת נוספה מאשר הי' מימי קדם בבטן הארץ כו אם מרוה את הארץ להולידה ולהצמיחה. וזו כגבו' השמים מן הארץ בדרכיהם כן גבה' דרכי כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים מהאדים העולים לא ישובו שמה כאשר באו מבלי תועלת רק הרוה את הארץ להולידה ולהצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל וזה כח הנתוסף באויר השמים על הכח שהי' באדים בעודם בבטן הארץ כן גבה' דרכי מדרכיכם שאף כי האדים המועטים העולים מרוחכם לא יועילו לכם בעודם עמכם לפי דרכיכם בכל זה כאשר הם עולים לפני יקנו תועלת נוספות ודברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כ"א עשה את אשר חפצתי וזו תועלת נוספות להשיב מחשבותיכם ולמול את ערלת לבבכם ותחת הרשעים שהם כקוצים נעצוץ וסרפד יעלו צדיקים שנמשלו לברושים. והדסים כביאור התרגום כי ה' יהפוך לבבם להסיר הרע ולא יעלו על לבם עוד. וזו כונת רע"ק סוף יומא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל וזו אשריכם ישראל בטהרה שלכם ואף כי עוד טומאת העונות עליכם והתאות החומרית עוד טמונים בלבבכם והרי אתם מטהרים לפני אביכם שבשמים היודע מחשבות לבבכם וא"כ לא הי' מקום שתטהרו ובכל זה הוא ית"ש מטהר אתכם כמאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ר"ל שהוא ית' עורר לבבם לשוב מדרכם וירפא משובתם בהמולו לבבם והוסיף ראי' ממאמר הכתוב מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים ר"ל אף שטומאתו בו ולא זזה ממנו עדיין אף הקב"ה מטהר את ישראל אף על פי שעוד טומאתם בם אכן תוה"ק נחלקה לשתי מחלקות האחד מה שנוגע בין אדם למקום והשני מה שנוגע בין אדם לחבירו וחלק הא' אין לשכל וטבע האנושי מגע בהם ונהפוך הוא שטבע האנושי נוטה לעבור על רבים מהם מגודל התאוה הבוער בקרבו להתעלס בתענוגי הזמנים כמו איסורי אכילה ושתי' ואיסורי עריות אשר לב האדם מחמדתן כמאמרם ז"ל (חגיגה י"א ב') רק פי הן' כוננו שלא לנטות אחרי תאותיו ושלא לתור אחר עיניהם להיות זונים אחריהם וא"כ האדם אשר גברו תאותיו עליו ועבר על פי ה' לא העביר דרכי הטבע מעליו רק לו לבדו ית' חטא ולכן הוא ית' גבר חסדו עליו להשיב אפו ממנו כאשר פנה לשוב לפניו זכור כי עפר אנחנו ויהי נועם ה' עליו לכונן מעשי ידיו וירפא אותו ממשובתו למעלה מדרכי הטבע להיות הוי' צורה חדשה אף קודם העדר הראשונה אכן חלק הב' בין איש לאחיו מלבד שהוא ית' צוה עליהם אף שכל האנושי ודרכי הטבע שמו פקודתם עלינו לכל הנקרא בשם אדם ודעתו עליו להעשות כן בקרב הארץ איש את רעהו יעזורו בגופו ובמאודו ובעצת תבונתו ושלא ישלח ידו להרע לזולתו ויתן רסן לפיו שלא לבזותו או לגדפו כידוע וא"כ העובר באחד מאלו שתי רעות עשה בעמו א' שעבר על מצותיו