דרך ימה מד

השמש בטרופי' תהל אורה לכן נאמר בתחלת הבריאה כאשר כוננו ידיו ית"ש לתת חק וגבול לפעולת הטבע ויהי' ערב ויהי' בקר ולא נאמר ויהי לילה ויהי יום. לא כן מעשי אלקים ית"ש כאשר הרים ידו הגדולה למעלה מן הטבע אין גבול ואין קצה לפניו ית"ש רק ישנה דבר מקצה אל קצה ויתהוה צורה בתוך צורה יום ולילה לא ישבותו לפניו, וטרם יעלה ההעדר על אחד מהם יקום האחר על עמדו לפעול פעולתו לכן נאמר בפרשת בשלח וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה לא ימיש עמוד ענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם ופירש"י ז"ל מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן שעד שלא ישקע זה עולה זה עכ"ל וזה למעלה מן הטבע ובשבת ק"ג למד ר"י מזה שלא לאחר הדלקת נרות שבת יע"ש. וכן שמשו עמודו' האלו בפ"א ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה כי כן דרכו ית' אין מעצור לפניו לתת גבול למעשי ידיו. ובזה נראה לדעתי כונת מאמרם ז"ל (ברכות יו"ד) א"ל מאי דכתיב ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד מדת בו"ד צר צורה ע"ג הכותל וא"י להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים והקב"ה אינו כן צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים וב"מ והיינו דאמרה חנה אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלקינו מאי אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו ע"כ ר"ל יען כי פעולת האדם איננה יוצאת מגדר הטבע לכן אין בידו לתת צורה בעוד שהצורה הראשונה קיימת להיות צורה בתוך צורה אמנם פעולת ית"ש אין קצה וגבול למעשה' לכן הוא נותן צורה חדשה בעוד שהצורה הראשונה קיימת ולא נעדר ממנה והנה האדם טרם נפח בו נשמת חיים הוא כאחד משארי בעלי חיים ועוד לא נעדר ממנו צורה זו כי הגוף בחומר צריך לתהלוכת הבעלי חיים לאכול ולשתות ולהוציא המותרות ולתכלית זה יש לו קרבים וב"מ ועכ"ז ויפח ה' באפיו נשמת חיים שאין לה נטי' לדברי הגשמים האלו רק להשיג המושכלות כאחד מצבאו המרום במרום וזו מאמרם ז"ל שהבו"ד אין יכול להטיל קרבים וב"מ ורוח ונשמה יחדיו להיות צורה בתוך צורה רק בשיעדר הצורה הראשונה ישתנה ויתהוה לצורה חדשה אכן ידיו ית"ש כוננו צורה בתוך צורה ומטיל רוח ונשמה קרבים וב"מ גם יחדיו ומעתה אם השחית אדם דרכו על פנו האדמה הזאת והי' ידו נטוי' לאסוף מלא חפנים בתענוגי עוה"ז ולא הניף ידו לה' להחזיק בעמודי הדעת ויראת ה' עד כי נשקעו רגליו בתהומות הטבע לא הי' לאל ידו לשוב אל הדרך הישר והטוב רק כאשר יקדים להסיר מעליו דרכי רשעו מכל וכל ויחלוש גופו בסיגופים רבים ולא יתאו עוד למטעמים האלה שהיו לפניו ונמאסו בעיניו כל התענוגים מימי הקדם עד כי נעקרו ויעדרו מקרבו התאות והי' לבער אז תשיג ידו לאחוז בהשכל ובדעת לעלות ממדריגה למדריגה אל הדרך הטוב והישר כענין תהלוכת הטבע וכמו שכתב רבינו הרמב"ם ז"ל בשמנה פרקים והמשיל הדבר למטה הנעקם בתחבולות בני אדם לא ישוב עוד למישור רק כשיתעקם אל הפוכו תחלה לא כן אם אש התאוה עוד תבער בקרבו אל התענוגים ההם וחמדתו גברה אליהם לא תצלח יד האדם לשוב מיד לפני ה' להיות טוב וישר כי לא יגבר כח האדם על