דרך ימה מ

דברי האלה יגרום שיתברך בללבו שלו' יהי' לו ואיך יסתעף מדברי התוכחות ברכת שלומו ב] מה טעם נתן לשלומו באמרו כי בשרירות לבי אלך שתיבת כי הוא על הרוב לנתינת טעם ג] למען ספות הרוה את הצמאה מה ענינו ד] אמרו לא יאבה ה' סלוח לכאורה הוא מיותר דהא כבר אמר אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ידוע שלא ניתן לו סליחה ומחילה ואם הכונה שלא יקבל ה' תשובתו יקשה הלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה ה] ענין ריבוי הכעס וגודל החימה אשר הרבה הכתוב לספר מה הגורם לזה ו] והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל הלא כל עוברי רצונו ית"ש כשיקבלו גמול ידם יובדלו לרעה מכל בני ישראל העושים רצונו והאיך יעלה על הדעת שלא יבדלו העושי רעה מהעושי טוב בגמול ידם עד שהוצרך לומר שיהי' נבדל ואם ר"ל שיובדל משאר עוברי רצונו צ"ב במה יובדל ולמה יובדל מה נשתנה אלו מאלו ז] תיבת כל שזכר כמה פעמים ורבצה בו כל האלה ככל אות הברית להביא את כל הקללה אין מובן מה בא לרבות ח] ענין ומחה ה' את שמו מה הוא. והנה רש"י ז"ל הביא מדרש אגדה ריש פרשת נצבים והוא ממד' תנחומא שם וצ"ב מה הוא הפיוס והאיך יהי' הקיום ע"י הקללות גם כפל דבריו ולא עשה אתכם כלי' והרי אתם קיימים כיון שלא נעשה בהם כלי' מובן שהם קיימים וגם מקיימין אתכם ומציבים אתכם הוא לכאורה כפל לשון ועוד תיבת לפניו שזכר פעמים כייתור וגם איני מובן כיון שהם קיימים בעולם לא לפניו ית"ש לבד הם קיימים אלא גם לפני כל הברואים גם ענין הדמיון ליום שהוא מאפיל ומאיר ובתנחומא הוסיף זש"ה הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהן של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה ועל כלם אמר (תהלים ט"ו) שם נפלו פועלי און דוחו ולא יוכלו קום אבל ישראל נופלין ועומדים וגו' הרבו הקדמונים לחקור בענין דברי התוכחות למה החליף ה' ושינה דרכו בקודש להרבות במדה טובה ממידת פורעניות ולמדו כן רז"ל מהכתוב פוקד עון אבות עד ועל רבעים והעונש על החמורה שבחמורת עבודה זרה איני מתפשט יותר רק עד דור רביעי ובתשלום גמול הטוב כתיב ועושה חסד לאלפים וא"כ למה ביעודי תורה לעושי טוב מקצר ועולה זעיר שם זעיר שם וביעוד העונשים לעוברי רצונו ית"ש הפליג להרבות בכמה מינים עד כי רבו למאד. וי"ל שגם בזה תמים פעלו וכל דרכיו משפט ומה שהפליג ביעודו עונשם וקיצר ביעוד השכר הוא מרוב טובו וחסדו אשר גבר עלינו וכיון שהמדה כך היא להרבות הטוב מהפורענות לכך שם חק ומשפט לדברי הברכות והקללות האלה על דרך זה והענין הטוב הבא לאדם יוכל להיות על שני אופנים א' שתבא אליו מעט מעט היום יגדל בערך מה ומחר ירבה טובו וכן פעם אחר פעם עד כי יגדל מאד והב' תזל טובו כטל וכנחל שוטף יבא אליו כל הטוב בפתאום וברגע אחת יגדל כערך הראשון ברבות הימים וההפרד ביניהם הוא מבואר כי לא יגדל שמחת לב הראשון כ"כ כערך שמחת השני כי לא יגיל כל פעם רק לפי ערך הטוב ההוא אשר מצאה ידו בעת ההיא וכן כל פעם ופעם לא ימצא גיל וששון רק לפי ערך הטוב ההיא ומה שעבר עליו כבר הורגל אותו ולא יוסיף עתה שמחת לבבו. אמנם