דרך ימה לא

ברית בחורב ויל"ד על השינוי הנמצא בין דברי תוכחות שבתו"כ ובין הקללות בערבות מואב בכללות לשונם שבתו"כ תלה כל הייעודים בין לטוב ובין לרע ביד הקב"ה כמאמר ונתתי גשמיכם ובקללות אף אני אעשה זאת. אמנם בברית השני נאמר בלשון הברכות ובאו עליך וכן בקללות וי"ל דפ' האזינו יל"ד למה קרא השמים והארץ ואזינו וישמעו דבריו הלא תכלית השירה הוא להעד בבני ישראל ולהתרות בהם ולהודיע אשר יקרא אותם באחרית הימים וא"כ להם לבדם יאות להאזין ולשמוע לא השמים והארץ ורש"י ז"ל כתב שקראם להיות עדים בדבר השירה הזאת וגם זה צ"ב הלא הוא ית"ש הוא הדיין והוא העד ואינו צריך לעדות זולתו ומי מהברואים יכחיש אותו גם לא נודע איך יעידו באין להם פה לדבר וגם שינוי הלשון להשמים אמר לשון צווי לנוכח ולשון האזנה ולשון דבר ובשלש אלה לא עשה כן אצל הארץ לשון שמיעה ובנסתר בלי צווי ובלשון אמירה ופרש"י שדיבור הוא לשון קשה ואמירה הוא רכה ובעל י"מ כתב שהדיבור הוא לגלות כל ענין המתדבר סיבתו ומקורו ואמירה הוא פשטות המאמר לבד. הנה נודע כי שם ה' חוק ומשפט בדבר פעולות השמים והארץ בתהלוכות טבעם להיות נאחזים בסבך מעשה ידינו אם נשמור ברית ה' לשמוע בקולו לעשות ככל חקת משפט תורתו השמים יערפו טל ויורידו גשם על פני האדמה בעתם ובמקומות ידועים לרוות את הארץ והארץ תוליד ותצמוח לתת יבולה ואם לא נשמור בריתו לפלס מעגלותינו על נתיבות התורה אז השמים נעצרו ולא יערפו טל והגשם לא נתך ארצה בזמן ובמחוז המיוחד והארץ לא תתן את יבולה א"כ מבואר כי טבע העולם ותהלוכות הברואים כולם בידו ית"ש המה לנהל אותם כפי כשרון מעללי בני אדם ומשולבים המה בפעולתם שלא ילכו אופני טבעם רק לעומת רוח חן העם בעיני ה' ולכן נקרא שמו יושב הכרובים רוכב הכרובים ומעתה דברי הברית בין ה' ובין העם גם על השמים יחולו שישגיחו בפעולת טבעם ולא יוריקו שפעת טובם על פני תבל רק כפי כשרון מעשה ידינו וישנו טעמי תהלוכות טבעם ולא ירעפו טל ומטר כאשר לא ישמעו בדבר ה' אמנם הארץ לא תשנה דרכה וטבעה שלא להצמיח ולהוציא יבולה רק כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים להרוותה ולהולידה כמבואר בפרשת בראשית וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואם השמים יעצרו הגשמים הארץ בטבעה לא תוליד ולא תצמיח וא"כ רק השמים לבד הם העומדים על הפקודים לשנות טבעם כפי תהלוכות בני אדם והארץ תגרר אחרי' כפי חק טבעה לכן נאמר ועצר את השמים וגו' והארץ לא תתן תלה עצירת הגשמים ביד ה' והאדמה מטבעה לא תתן יבולה וכן בברכות בפ' בחקתי כתיב ונתתי גשמיכם בעתם תלה ביד ה' ולכך אמר להשמים בלשון צווי להאזין ולהבחין בדבר אלקים ולשון האזנה נופל בהם שהוא בינת הלב לידע סיבת ועומקו של הענין לכך אמר ואדברה לפיכך הי' מבואר נגלה למו פנימיות הדיבור היותם נלכדים ונאחזים במעשה בני אדם במצות ה' ולפרש"י שהוא לשון קשה שקשה להם למנוע טבעם ולשנות דרכם אכן הארץ לא שנתה טעמה וטבעה רק היא כרוכה אחרי פעולת השמים לכן נאמר בה ותשמע בלא לשון צווי כי לא ניתן לה חוק וגדר חוץ לטבעה ונופל בה לשון