דרך ימה קנה

אבלא, ועיין בטויו"ד סי' שפ"ג כתב אבל אסור בתשמיש המטה וכתב ע"ז הב"י וז"ל ורבינו ירוחם כתב בשם הרמב"ן דמותרת האשה האבלה לאכול עמו בקערה אחת ואפי' בחבוק ונשוק עכ"ל. ואלו ראו דברי התרגום כאן לא הי' מקילין בזה עכ"ד, ונפלאתי שראשונים כמלאכים יהי' נעלם מהם דברי התרגום, וגם נפלאתי שלא ראה הגהות הגאון רעק"א במקומו שכתב על מה שכתב רמ"א שבחיבוק ונשוק יש להחמיר שכן נדפס בשם הגאון מו"ה זלמן ווילנא זצ"ל שכן מפורש בתרגום קהלת על ועת לרחק מחבק וגם תמוהא שהביא כן בשם ב"י בשם ר' ירוחם בשם רמב"ן והדבר מפורש ברא"ש כתובות ד' בשם הראב"ד והוא מרא דהאי דינא ורמב"ן כתב רק כבר הורה זקן והובא לעיל בטויו"ד סי' שמ"ב בשם הראב"ד, ומצאתי דבר יקר בים של שלמה כתובות פ"ח סימן ו' הביא דברי הראב"ד והסכים עמו דיפה כתב דאפי' חיבוק ונישוק מותר דלא דמי לנדה שאסורה בשאר פרישות אפי' בלא נגיעה משום הרגל תשמיש אבל הכא דהוא ישן בין האנשים והיא בין הנשים דליכא למיחש לתשמיש וביום נמי איני יחוד גמור אלא כמו עם שאר נשים שנכנסין ויוצאין לא חיישינן עכ"ל, ומעתה יהל אור דאין שום קושיא על הראב"ד ורמב"ן דהתרגום קאי על אבל שרשאי להתיחד עם אשתו בזה ודאי אסור לחבק ולנשק והראב"ד קאי בחתן אבל שהוא ישן בין אנשים ואסור ביחוד בזה שרי אפי' חיבוק ונישוק, ולא נשאר רק דקדוק שהב"י לא הי' לו להביא דברי הראב"ד רק בסי' שמ"ב דשם מיירי בחתן אבל לא בסי' שפ"ג דמיירי באבל סתם וזה אין חידוש במחבר חיבור נורא כב"י שהביא אגב אורחא שלא במקומו ובאמת בסי' שמ"ב ששם מקומו הביאו באריכות: ש"ב] (קהלת ח' ב') על דברת שבועת אלקים וגי' מי יאמר לו מה תעשה, י"ל עפ"י תיקונים ליום ל"ח תיקון ב' קם ר' שמעון וגו' ואם איהי באומאה הא אבא ואימא דאינין חכמה ובינה יכלין למיעבד התרה הה"ד (ישעי' י"ד) ד' צבאות ועץ ומי יפר אם התלמיד אומי הרב יכול למיעבד התרה עכ"ל. ומעתה יומתק על דברת שבועת מי יאמר לו מה תעשה דיכול למיעבד התרה, וכן באיוב ט' י"ב הן וחתוף מי ישיבנו מי ואמר לו מה תעשה: שג] (ברכות ס"א) בשעה שהוציאו ר"ע להריגה זמן ק"ש הי' והי' סורקין את בשרו במסרקת של ברזל והי' מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנה ועכשיו שבא לידי לא אקיימנה. ויל"ד דלכאורה תיבת ועכשיו כמיותר דהול"ל ומשבא לידי, וי"ל דהן אמת שעל ידי מסירת נפש יש עלי' גדולה להנשמה ואמרו חכז"ל (פסחים נ') הרוגי מלכות אין כל ברי' יכולה לעמוד במחיצתם מ"מ העובד ה' איני מבקש שיבא לידי כך כי טוב לו לחיות ולעבוד את השם ובמתים כתיב (תהלים פ"ח) חפשי ואין יכולים לעשות עוד נחת רוח ליוצרם ואין משגיחים בטובת ועליות נשמתם וטוב לחיות עוד שנים רבות ולקיים מצות הרבה לכך ר"ע הגם שהי' משתוקק למות על קידוש השם דייק ואמר מתי דייקא יבא לידי היינו בבא זמן הקצוב לחייו יקיימנה ועכשיו דייקא ששלמתי כל ימי חיי היינו שנעשה בן ק"כ שנה ולא אקיימנה: