דרך ימה קנג

כתיב בכל שעריך וגם את העם מאי בא לרבות, וי"ל דבספר רב טוב הביא מה שפירש בס' ייטב לב פ' דברים על המדרש מוכיח אדם אחרי חן ימצא, אמר הקב"ה משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי, לישראל אמר אתם חטאתם חטאה גדולה, ולי אמר למה יחרה אפך בעמך, הענין שהקב"ה איני חפץ במי שלמד קטגוריא על ישראל ולכן משה באותו שעה שהוכיח את ישראל עמד בפרץ לפניהם להשיב חמתו ולעורר רחמים וזו אלה הדברים דברי תוכחה דיבר משה אל כל ישראל אבל להקב"ה הי' רצוף בתוכו דברי מליצות ומה שאמר חטאתם חטאה גדולה הכונה גדולה מערכם ולא הי' ישראל ראוים לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה וזו שאמר הכתוב הוכח תוכיח כפל שגם לו ית' תוכיח, שגם הוא נקרא עמיתך ע"ד רעיך וריע אביך אל תעזוב, וזו שופטים ושוטרים היינו המוכיחים ושפטו את העם משפט להוכיח וצדק היינו לצדק אותן עכ"ד. ולפי"ז י"ל לך קאי על שוטרים, זה הוא לך דוקא דשוטרים לא שייך אצלו ית' אבל שופטים הוא גם לו ית' ושפטו את העם בא לרבות שגם לו ית' מוכיחין כדי להיות משפט צדק, לצדק אותן. ובזה יובן (ירמי' ב' ל"ה) הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי דמקשים דהול"ל שופט אותך ולפי"ז יובן שע"י שאין מתודים נענשין ועי"ז שופטים לו ית' למה יעשה זאת לעמו: רצ"ב] (תצא) ושבית שביו צריך ביאור דהול"ל שבי וגם הכפל צ"ב וי"ל דבמלחמת היצר הכתוב מדבר והעצה לבל יכביד על עצמו בסיגופי' על העבר פן לא יהי' בכוחו ויפול אחור או יפול למרה שחורה ח"ו אלא ישמח שיוכל לעמוד שלא יוסיף לחטאו ולאחר שיתנהג כן עד שיתחזק כוחו ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לכסלה, אז יראה לתקן העבר ויוציא ניצוצי קדושה שנפלו כבר לתוך הקליפה חיל בלע ויקאנו מבטנו יורישנו וזו ושבית היצר לעתיד שלא תחטא ולא תבא לידו להיות שביו ואח"כ יתקן מה שנשבה כבר לתוך הקליפה וזו שביו: רצ"ג] (ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלקיכם, יש על הקו"ף תג, וי"ל ע"י בית המקדש הי' להם דביקות בו ית' ולרמז זה הוא התג על הקו"ף שביהמ"ק הי' גובהו ק' אמה, או שבית המקדש נקרא בתורה מקום כדכתיב אל המקום אשר יבחר ותיבת מקום הוא בגמטריא קו"ף: רצ"ד] (נצבים) הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, י"ל אם עושים המצות במחשבה ובכונה בלתי לה' לבדו אז המצות פורחות לעילא אבל אם עושים שלא בכונה נשארים המצות למטה ויש כח לחיצונים לחטוף את המצות, וזו אם הנסתרות היינו המחשבה שאיני נגלית רק להבורא ב"ה היודע תעלומות לב הוא לה' אלקינו אז והנגלות לנו ולבנינו דהיינו המצות, אבל בלי כוונה איני בטוח שישארו לנו כי אפשר לחיצונים לחטפם אם לא עלו השמימה: רצ"ה] (הושע י"א) שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה', מדקדקים דבפסוק ראשון נאמר עד ה' ובפסוק שני נאמר אל ה', וגם דבפסוק ראשון נאמר כי כשלת בעוניך ולא נאמר כן בפסוק שני. וי"ל דבספר אורח לחיים מהגה"ק