דרך ימה קנא

שבכתב הם כחק וכספר הסתום. והנה סופי תיבות אלו אם בחקתי תלכו הם אותיות וו"ם שמיירי בתורה שבכתב שאיני נלמד בלילה רק ביום, ואת מצותי תשמרו מיירי בתורה שבע"פ שכן דרשו חכמינו ז"ל על הפסוק וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטו' משה על פה הלכות שחיטה, הרי שלשון צוה נאמר על תורה שבע"פ, גם רמז שסופי תיבות ואת מצותי תשמרו הם אותיות תי"ו והם נוטריקון יגדיל תורה ויאדיר, ואמרו חכז"ל (גיטין ס') על הפסוק אכתוב למו רובי תורתי, שחלק תורה שבע"פ הוא רוב התורה יותר מתורה שבכתב ויפה רמז ביגדיל תורה, על תורה שבע"פ: רפ"ג] יען וביען במשפטי מאסו, ואמרו ברבה פ' ל"ד יען הוא אותיות ענין י"ל לפי שהי' עניים אעפ"י שחטאו ריחם עליהם כדכתיב איוב ל"ו יחלץ עני בעניו ובזה מיושב כפילות הלשון יען וביען לפי שיש שני מיני עני יש עני בממון ויש עני בדעת ובשניהן ראוי לרחם עליהם כמאמר הפייטן אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו רפ"ד] (שלח) אם חפץ בנו ה' וכתב בס' נחל קדומים שסופו תיבות אלו הם מצוה, י"ל דהנה לכאורה יפלא איך חשב להשתיק את המרגלי' באמרו בלשון ספק אם חפץ בנו, לזה בא הישוב בס"ת שמצוה לאהוב את ישראל והקב"ה שומר תורתו ודאי יחפוץ בנו שחפץ לשון אהבה כדכתיב (בפרשת וישלח) כי חפץ בבת יעקב וכתיב משלי ריעך וריע אביך אל תעזוב ואמרו חכמינו ז"ל (ברש"י שבת ל"א) שהריע הוא הקב"ה ומצות התורה לאהוב ריע: רפ"ה] (פנחס) השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם וגו' ויכפר על בני ישראל, ואיתא בספרי כיפר לא נאמר אלא ויכפר שעד עכשיו לא זז אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים, וצריך ביאור האיך מכפר לעתיד ובמה יכפר, וי"ל דבספר עשרה מאמרות מאמר אם כל חי סי' כ"ג כתב דגם שנחרב הבית מ"מ מקריב אלי' ז"ל תמידין בכל יום והוא חי לעולם ופנחס זו אלי' נמצא שבאמת מכפר לעולם כמאז"ל לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו שהתמיד מכפר. רפ"ו] או יאמר ויתישב גם הלשון בתוכם שהוא לכאו' כמיותר גם הלשון מעל בני ישראל דהול"ל מבני ישראל, דבספר זכרון זאת כתב שלשון השיב הוא שהשיב את חמתי מעל בני ישראל ונתנה על ראש רשעי' כי עיקר כונתו הי' על כזבי ונמשך ממילא שנהרג זמרי ולכן כתיב בזמרי אשר הכה את המדינית ובכזבו לא כתיב שהוכתה עם זמרי כי הוא היתה העיקרית ואגב לא הי' אפשר להנצל זמרי ובזה עורר להמתיק הדינין והוא שיהי' הדינין רק על עובדי ע"ז ובזה הם מתוקנין לנו עכ"ד. ויש להוסיף דהנה כבר נכשלו בזנות כ"ד אלף ולא קנא פנחס את קנאת ה' עד שבא זמרי בן סלוא. וי"ל הטעם כי אלו שהלכו לאהלי מואב יש להמליץ עליהם שהמואבים פתו אותם לעבירה וראוי' לחול העונש על המפתים ולא על המפותה, אבל זמרי שהביא את המדינית למחנה ישראל א"כ לא נתפתה מיד והי' לו שהות להתבונן ומסתמא כשבא למחנה ישראל ודאי הזהירו אותו שלא לעשות העבירה לכך נתעורר פנחס לקנאות קנאת ה'. וזו שדייק את קנאתי בתוכם דייקא היינו בתוך מחנה ישראל, אבל האחרים חטאו חוץ למחנה ומזה נצמח לימוד זכות גם לדורות