דרך ימה קמג

כי אתם המעט אמר להם הקב"ה חושקני בכם שאפי' בשעה שאני משפוט לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני וזו שאמר שאנו זה יודעים שחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל זו כוחינו וגבורותינו. ר"י בספרי גבעת שאול באות עתר"ד פרשתי מאחר שאמר מה חסדינו ומה צדקותינו שאין לנו מצות ומעש"ט א"כ חיינו איני שוה כלום שהוא רק כחיי הבהמה וגם אם רבינו לפשוע מה ישענו באיזה אופן נוכל להושע ולתקן את אשר פגמנו ואם תאמר הלא בעלי רוה"ק כהרוקח והאריה"ק האירו עינינו מה התיקון על כל חטא לזה אמר מה כוחינו חלושים אנחנו ואין לנו כח לעשות סיגופים הנצרכים לתיקון כמבואר בוידוי של ר' נסים. לבררם אין בי כח וכפייטן בסוף הסליחות חילא לית בן לרצויך מרן ועל זה התחנן (תהלים ע"א) ככלות כחי אל תעזבני שאין לו כח לעשות התיקונים הראוים לכפר פשע אעפי"כ אל תעזבני והתחנן זה ברוח קדשו על דורות האחרונים שהם חלושי כח כי הוא עצמו רק פעם אחד נכשל בדבר הדומה לחטא ואמר (תהלים קי"ט) ברכי כשלו מצום לזה אמר אשרינו וגו' שאנו אומרים שמע ישראל והוא ע"ד הכתוב בשופטים שמע ישראל ואמרו חכז"ל (סוטה מ"ב) מאי שמע ישראל אמר רשב"י אמר להן הקב"ה לישראל אפי' לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אין אתם נמסרים בידם. רנ"א] אבל אנחנו עמך בני בריתך וגו' לפיכך אנחנו חייבים להודות לך, וצ"ב מה זה אבל שאמר, ומה זה לפיכך, ופרשתי שם באות עתריה דהנה בפייט ומלאכים וחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין כי לא יזכו בעיניך בדין וכן יסופר מצדיקים מפורסמים שפחדו ביום הדין עד שלא יכלו לעמוד על רגליהם ומזה ישאו אנשים פשוטים ק"ו אם מלאכים וצדיקים יראים מיום הדין איך לא נבוש לבא להתפלל לפניו ית' ואנו מלאים פשעים הלא כל הגבורים הם צדיקי הדור כאין לפניך ולבם נשבר ומלאים פחד לעמוד לפניך ואיך נרים ראש להתפלל לפניך אבל מה נעשה אנחנו עמך בני בריתך לפיכך אנחנו חייבים מאחר שאתה צוותנו שמחויבים אנחנו להתפלל אם כי אנו בושים לעמוד לפניך מוכרחים אנו לסבול כל הבושות ולעמוד לפניך בראש כפוף וצריכים אנו לשום מצחינו כנחושה, וזו שאמרו בתפלת יום כפור קטן ובעזות מצח באתי לבקש סליחה מלפניך, והקשה בספר ישמח משה פ' האזינו בד"ה קחו עמכם דברים שהוא סותר עצמו תוך כדי דיבור, ולדברינו יובן שבאמת הוא בוש להתפלל לפניו ית' אבל מוכרח לעשות כן שכן נצטוה שמחויב להתפלל ובושה תכסה פניו על שהגיע לידי כך להיות עז פנים: רנ"ב] (בפייט) אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים, י"ל דבהיותינו בארץ הקדושה אנו נקראים בנים ובהוותינו בחוצה לארץ נקראים עבדים לכן אם נגזור שאנו נגאלים בשנה זו אז בטוחים לזכות בדין שאז השפע הנשפע לישראל בא בלי ממוצע בארץ אשר עיני ה' אלקיך בה משא"כ אם אנו בחוצה לארץ שאז עיקר השפע בא לאומות ולישראל בא רק התמצית וצריכין להרבות שפע למכעיסיו כדי שיגיע דבר מועט לעובדיו כעין שנשבה בנו של מלך ביד שונא שצריך להרבות במתן לשונאו כדי שלא ימות בנו ברעב, ובזה מיושב אומרו