דרך ימה קלד

כמלאכים שאומרים שיר המלאכים שגנבו משה וכן הוא במדרש שם ביו"כ שהם נקיים כמלאכים אומרים אותו בפרסיא. רי"ג] או יאמר דכל כוחו של ס"ם להשכיח את האדם עבודת השם כדאיתא בזה"ק דחלק ס"מ גיד הנשה מלשון כי נשני אלקים שהוא משכח את בני אדם מפולחנא דמרי, ויש להוסיף שאם אדם חוטא אם הי' זוכר זאת תמיד כמו שאמר הכתוב וחטאתי נגדי תמיד הי' שב בתשובה אבל הס"ס פועל שישכח מה שחטא ולא יעלה על לבו לשוב ולתקן והוא מטמין העבירות במקום אשר לא וזכרו ולא יפקדו כדי שלא יעלה על לבו לעולם לעשות תשובה והם אנוסים ותשליך במצולות ים כל חטאתם אבל ידוע שבימי הדין גוברים חסדי המקום עלינו ומזכיר אותנו מה שחטאנו וישמח משה פירש על הפסוק אנכי אנכי הוא מנחמכם שהקב"ה שולח חרטה לאדם על עונותיו מלשון ויתנחם ועיין מה שפרשתי בספרי דבר המלוכה (אות רנ"ג ורס"ח) שתכלית הקטרוג הוא כדי שיזכרו מה שחטאו ולזה אמר השטן ישראל גנבים הם שרואה שזוכרין חטאותיהם מה שהוא השכיח אותן והטמינן כל השנה שלא יעלו על לבו לעולם ואיך גנבו ממנו שזכרו מה שעשו לפני שנים רבות. וכעין זה פרשתי בספרי אבות על בנים מהצדיק בספר אוהב ישראל שהקב"ה מטמין זכיותיהן של צדיקים ועי"ז שוכחים מהם: רי"ד] ונתנה תוקף קדושת היום וגו' ומלאכים יאחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין כי לא וזכו בעיניך בדין וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו כן תעביר ותספור ותמנה נפש כל חי, וצריך ביאור מה הוא הדמיון לבקרת רועה עדרו ולאיזה ענין זכר פחד המלאכים ופרשתי בספרי משמרת אלעזר חלק עשרת הימים אות י"ז דאברבנ"ל (פ' אמור) הקשה לאיזה תכלית קבע הקב"ה זמן ליום הדין הלא לרגעים תבחננו ואנו מסורים בידו תמיד ותירץ בספר תפלה למשה כי מצדו ית' לא הי' צורך זמן מיוחד למשפט אבל מצידינו שאנחנו בשר ודם אם לא הי' זמן מיוחד לדין היינו שוכחין זה והיינו נתפסים כדגים הנאחזים במצודה לכן מחסדו ית' לקבוע זמן לדין ולהודיע אותנו זה הזמן כדי שנזכור לפשפש מעשינו ולתקן מה שפגמנו אולם עדיין קשה כי זה שייך בבשר ודם שהוא בעל שכחה אבל למה דן אז גם מלאכי מעלה הלא בהם אין מצוי שכחה ותירץ אם יהי' המלאכים פנוים אז לא יהי' אפשר לזכות ישראל בדין כי ירבו המלאכים לקטרג על ישראל לפי שהם און יכולים לסבול חטאי בני אדם נגדו ית' שהם אינן בסוג בעלי יצר אמנם הבורא ב"ה הוא ידע יצרינו לכן מעורר אז דין על המלאכים עד שהם רועדים ואין להם פתחון פה לקטרג על ישראל עכ"ד. ולפי"ז יובן הדמיון להרועה שהוא אינו מחזיק השבט בידו להרע להצאן אדרבה הוא סופרם ומנם לפי שחשובים בעיניו ככל דבר שבמנין ומחזיק השבט בידו להסיר מהצאן מריע להם כעין שאמרו (ב"מ צ"ג ב') שהי' יכול להצילם ברועים ומקלות כן הבורא כל עולמים דן באותו זמן המלאכים כדי שיהי' טרודים בדינם והם יראים שלא יזכו בדין ולא והי"ים פנוי לקטרג על ישראל וכמו שהרועה מחזיק בידו השבט לשמור את הצאן כן גם אתה תספור ותמנה וחשובים בניך בעיניך לכן אתם