דרך ימה קכב

הגיע זמן שחיטה הרואה אומר ברקאי, ופי' בס' עבודת ישראל שמי שעיניו פקוחות יכול להבחין בין יום ולילה בחכמת אדם שבקרבו גם בשבתו בחד סגור, ושמעתי מצדיק בדור שלפנינו שהבחין תמיד איזה שעה הוא וכזה ראיתי במדרש איכה שרבינו הקדוש ידע זה בבואו לפני הקיסר ברומי, והטעם כי בכל שעה מהיום והלילה שולט צירוף אחד מצירופי השם ומי שעיניו פקוחות מכיר ע"י הצירוף ששולט באיזה זמן הלילה או היום עומד, והנה י"ב צירופי השם הם בגמטריא שי"ב ובאותו שעה שהאיר השחר האיר הצירוף הראשון ולפי"ז י"ל ברקאי בגמטריא שי"ב א' דהיינו שהצירוף הראשון משי"ב כבר שלט: קע"ז] (אבות פ"ב מט"ו) ושוב יום א' לפני מיתתך, עד יום מותו תחכה לו, פרשתי בספרי אבות על בנים דף כ"ה, יל"ד למה אמר יום אחד דייקא הול"ל לפני מותך ומצאתי בישמח משה פ' ואתחנן על פירש רש"י אעפ"י שיש להם לצדיקים לתלות כתב שביום האחרון מתגבר היצה"ר מאוד ואם נשתקע בחטא עד יום האחרון אז אין מניחו היצה"ר לשוב אולם בפ' תצא עה"פ כי תצא אות י' הביא שעוללות אפרים עמד על זה למה לא אמרו ושוב ביום מיתתך, ותירץ כי זה מורה שאינו יכול לשוב ביום המיתה והשיג עליו שהרבה חוזרין בתשובה שעה או שתים קודם מותם, והעלה הוא עפ"י דרשעים בחייהם קרויים מתים שנוטלים ממנו הנשמה הקדושה ובמקומו שרי סטרא דמסאבא וכפגר מובס יחשב ע"כ בהיות בו הנשמה יכול לשוב בניקל כי המאור שבו מחזירו למוטב משא"כ אחרי הסתלקה ורוח דמסאבא במקומה לא יניחנו לשוב וידוע דמי שחטאו גורם להסתלקות הנשמה הוא בעת שמפקיד רוחו בלילה וא"כ שפיר אמרו שוב יום אחד לפני מיתתך עכ"ד וכוונתו דקודם השכיבה ישוב דלמא ימות בעת שינתו שיקחו ממנו הנשמה, ולי נראה הדברים כפשטן והוא בהקדם דבס' דבש לפי מערכת מ' אות מ"ג כתב דתשב"ץ תלמיד מהר"ם מר"ב סי' תמ"ח כתב משה עבדי מת אותיות שניות שובת מכאן שמשם רבינו נפטר בשבת ואפשר דלכך מרומז באותיות שניות שכתב הרמ"ע ז"ל הביאו יערות דבש שנשמתו נסתלקה בע"ש וא"ש מה שאמרו ז"ל דביום פטירתו כתב י"ג ס"ת ונפשו נסתלקה ביום השבת ולרמז זה נרמז שבת באותיות שניות רמז דכבר בע"ש נסתלקה נשמתו וזאת שנית נפשו נסתלקה בשבת עכ"ד, ואמרתי בזה פירש הכתוב (בקהלת ח' ח') אין אדם שליט ברוח לכלא את הרוח ואין שלטון ביום המות דתרגום מפרש רישא דקרא לית אנוש דישלוט ברוח נשמתא לממני ית נשמתא דחיי בגין דלא יפסוק מן גופא דאנשא ולפי"ז יומתק מאוד לרמ"ע הנ"ל שלא די שאין בכח אדם לעכב הנשמה אצלו שלא תצא מן הגוף עוד יותר מזה שגם ביום האחרון אין עוד נשמתו בו ולפי"ז א"ש שישוב יום אחד דייקא לפני מותו בעוד נשמתו בו כי אז הנשמה מסייעת לשוב ובזה ידוייק הפייט בשחרית ליוכ"פ עד יום מותו תחכה לו לתשובה יום מותו דייקא ולא מותו וכן הפייט למוסף עוד בו נשמתו יקו תשובת יציר אדמתו דהיינו טרם שנפרדה הנשמה ממנו, ועיינתי בעשרה מאמרות מאמר חיקור דין חלק ב' פי"ג כתב וז"ל יש לכל אחד מצדיקי ישראל צלם דמות עליון והוא לא נסתלק ממשה אדונינו עד יום שבת וצלם ודמות תחתון שנסתלק ממנו בערב שבת עכ"ל והוא משונה ממה שהביא היע"ד בשמו, שוב מצאתי באהבת