דרך ימה יב

מאז אשר באנו אל הארץ הקדושה אשר נתן ה' לנחלה לנו היינו בשמחה ובטוב לבב מרב כל מלבד גודל תכלית השלימות אשר השגנו בהיות מקדשינו על מכונו אף גם מטובות העוה"ז וכל תענוגי תבל הי' לנו לשעשוע הן בבנינים בפאר והוד והן בשדות וכרמים רבים נותנים פרים בעתם כאשר העידו המון הכתובים בתוה"ק המפארים ומספרים גודל תהלות תפארת הארץ אשר לא תחסר כל בה ומעת אשר נגרשנו מהסתפח בנחלת הי חסרנו כל אלה אין אצלינו מכל טוב אשר הי' לנו ונשארנו בעירום ובחסר כל וכמאמר הכתוב בפ' תבא תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל ועבדת את אשר ישלחנו ה' אלקיך בך ברעב ובצמא בעירם ובחסר כל אם כן גם הצער והיגון רבתה בנו יען נעדר מאתנו כל טוב אשר היה לנו מימי קדם והי' רוב הברכה ההיא לנו לפוקה ולמכשול בעת אשר חסרנו כל אלה להגדיל האנחה והאבל לכן האומללים האלה ההולכים הלוך וחסר ריקים מכל טוב וחסירי לחם הרגישו עד מאד אשר נגזר עליהם עד כי זלגו עיניהם דמעות כנחל שוטף תמיד יומם ולילה מאין הפוגות אכן דרך האדם כאשר הורגל כמה ימים וזמנים ברוב הצרות ורעות הנאמנים תשכח גם היגון והאנחה ונשכחו הימי קדם וכל מחמדיהם ולא ישמע עוד קול בכי וזעקה רק מאת ה' היתה לנו להעלות על לבינו זכרון ירושלים עיר הקודש ושלא יסור מאתנו זכרון הטוב אשר חסרנו לכך נתן בלב שובינו המה יעלו זכרון ירושלים בפיהם להדאיב לבבינו יום יום ועי"כ גם לאחר זמן רב אשר כבר היינו יושבים בארצות אויבינו לא נשכח מאתנו אשר אבדנו ורבתה בנו היגון והאנחה לעורר קול בכי ונהי. והנה לשון ישיבה מצינו כמה פעמים על העכבה בקביעות זמן כמו ותשבו בקדש ימים רבים וזו שאמר על נהרות בבל שם ישבנו ר"ל אף לאחר שכבר ישבנו שם בקביעות זמן מה בכל זאת גם בכינו בזכרינו את ציון ונתן טעם לזה כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון בענין שהם העלו זכרונה על לבינו יום יום והי' תכלית כוונת. ה' להדאיב את נפשינו ולהרבות יגון ואנחה בלבונו למען יהי' גודל הצער והיגון כפרה על כל חטאתינו ונשוב לעבדו בלב שלם ככתוב בפרשת נצבים והי' כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה. והנה דקדקו המפרשים מה ענין אמרו הברכה הלא אין הברכה גורמת לתשובה אבל לדברינו א"ש שר"ל כי יבאו עליך הברכה ואחר כך הקללה תגרום והשבות אל לבבך על ידי גודל חסרון והעדר כל הברכה אשר הורגלת בה משא"כ אם לא הי' הברכה תחלה גם הקללה לא הי' מספיק לעורר לבם לשוב אל ה' אך עתה ע"י שינוי מהברכה להקללה יתעורר רוחם מגודל הצער והיגון אשר רבתה בם לשוב אל ה': ובזה מובן מה שהקשו המפרשים בכפל ענין התשובה שמתחיל והשבות אל לבבך ושוב אמר ושבת ולדברינו א"ש שענין השינוי מהברכה להקללה יש בה די שאם תשים לבך אליו לעוררך לשוב בתשובה שלימה בכל לבבך ולשמוע בקולו וזו אמרו והי' כי יבאו וגו' והשבות אל לבבך ר"ל שתשים לבך אל שינוי מעמדך וגודל נפילתך ידעתי כי ושבת אל ה' אלקיך מגודל נפילתך והרי כל תכלית הגלות רק לעוררינו לשוב ולשמוע בקול ה' ומצותיו וע"י הברכה והקללה גם שניהם ישובו וחוץ לדרכינו י"ל הכוונה