דרך ימה קיח

ולכל אדם מעוררין אותו לתשובה וזה הכוונה מהבת קול ששמע אחר שובו בנים שובבים חוץ מאחר שלאחר אין קורין ומעוררין אותו שישוב אבל אם מעצמו הי' שב הי' מתקבל בתשובה והמליץ על זה מאמרם ז"ל (פסחים פ"ו ב') כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא שאם בעל הבית שהוא הקב"ה אומר לו צא אל ישמע לו וידחק עצמו ליכנס ויומתקו דבריו עפ"י שהובא בשם הבעש"ט זי"ע שהרהורי תשובה הבאים לאדם הם באים מזה הכרוז שהנשמה שומעת זה הכרוז ועל ידי זה מתעורר האדם לעשות תשובה ובזה יפה אמרו חוץ מאחר שלו אין מעוררין לשוב. ובזה יובן אומרו ומשלג אלבין שמשמעו שצריך להתלבן יותר משלג וקשה הא משמעות הכתוב אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו שדי אם מתלבן כשלג דבס' ישמח משה פרשת מקץ עה"פ ירד ירדנו כתב שהשומר ברית בטהרה שורה על אבר הברית מלגאו שם הוי' ב"ה ואם פוגם בברית הוסר זה השם ובא עליו שם השטן ר"ל והחילוק במספר אלו השני שמות הוא כמספר שלג וזו שאמר ומשלג אלבין שיוסר טומאה זו שהיא כמספר שלג ממנו ולזה אמר זכו נזירו' משלג עכ"ד. ולפי זה יומתק שבחטא זה צריך להתעורר מעצמו על ידי כיבוס ויסורים ולא כשלג שבא הלובן מעצמו משמים בלי יסורים ובזה צריך להתעורר מעצמו להתלבן לזה אמר אלבון אבל בשאר חטאים מעוררין ומסייעין מלמעלה לתשובה דומיא דזריקת מי חטאת שאחר זורק עליו והוא מתטהר: קס"ז] (שם פסוק ל"ו) והסרותי את לב האבן מבשרכם י"ל שגם זה מחסדו יתברך שבעודינו בגולה ניתן לנו לב אבן כדי שנוכל לסבול רוב הצרות הבאים עלינו והוא כעין מעשה הרופאים בעת שצריכין לחתוך אבר הם נותנים באותו מקום סם כדי שיהי' האבר כמת באותו מקום שלא ירגיש היסורים הגדולים וכמאמרם ז"ל (ברכות י"ח) אין בשר המת שבאדם חי מרגיש באיזמל ובזה הלשון ממש מצינו בשמואל א' כ"ה ל"ו וימת לבו בקרבו והוא הי' לאבן ולעת"ל שנס יגון ואנחה יחזור ויתן לנו לב בשר: קס"ח] (עזרא ט' ו') בשתי ונכלמתי להרים אלקי פני אליך פרשתי בספרי בהית הבקר אות תקמ"א בהקדים הפסוק (במשלי ל"א) פי' פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וצ"ב מאי זה הלשון פתחה וי"ל דאמרו חכמינו ז"ל (נדה ל') שמלמדין לעובר במעי אמו כל התורה כולה ומשבא לאויר העולם בא מלאך ומשכחו וצ"ב לאיזה תכלית משכחין אותו תלמודו וי"ל שהמגיד אמר להבית יוסף שתכלית ביאת האדם לעוה"ז הוא משום שהנשמה קודם בואה לעוה"ז אוכלת נהמא דכיסופא וע"י שנברא נהנה מיגיעו והנה אמרו חכמינו ז"ל בנדה שעובר במעי אמו פיו סתום וטבורו פתוח ומשבא לאויר העולם נסתם הטבור ונפתח הפה וזו שאמר פי' פתחה בחכמה שעד שעה שנפתח הפה היתה בחכמה שכבר ידע כל התורה וזה שבא מלאך ומשכח לימודו הוא מטעם שאז הי' תורת חסד על לשונה שידיעתו היתה בחסד ולכך משכחין אותו ללמד לאדם דעת שתכלית בריאתו הוא שלא להנות מנהמא דכסופא, וזו ולחם עצלות לא תאכל רק והנה מיגיעו. והנה אמרו בירושלמי פ"ק דערלה מאן דאכל דלאו דלי' בהית לאסתכולי באפי' וזו שאמר עזרא שהוא בוש להרים פניו דייקא כי לא מצא