דרך ימה קיז

הבא לכך אין מזכירין למען חייך: קס"ג] או יאמר שהרופא כל זמן שאפשר להתרפאו' בלי נתוח אין רשאי לעשות נתוח כי כל מכת חרב הוא סכנה רק אם כבר ניסו בכל מיני רפואות האפשרות וברור שימות אם לא יעשו נתוח אז עושין נתוח אולי יתרפא על ידי זה וכן הוא הענין במילת לבבינו ע"י שמעמיד הוא ית' עליהם מלך רשע כהמן וכמה נפשות נקיות ירדו לאבדון ע"י רשע זה וכ"ז רק אם לא הועיל כלום להחזירם למוטב אז אין עצה אחרת רק למול את לבבם אפי' ע"י מלך רשע כהמן למען חייך שא"א שיחיו רק באופן זה שכל הנביאים לא יכלו להחזירם למוטב כמו על ידי המן: קס"ד] יל"ד בפסוק הזה לאיזה ענין הזכיר גם לבב זרעך, דלכאורה הוא בכלל ומל את לבבך וי"ל הכתוב מלמדינו שרק זרע הנולד מאב שכבר נימול לבבו הוא יזכה לבא למדריגת לאהבה אותו בכל לבב ולכך רק אחר שמל את לבב האב אם אחר כך ימול לבב זרעו יזכה למדריגת אהבה בכל לבב: קס"ה] (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי אשר בחקתי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם ויל"ד וזרקתי הוא לשון עבר ומהופך לעתיד, ואטהר הוא לשון עתיד פשוט וי"ל דמצינו במתן תורה נפסקה זוהמתן ונעשו חירות מיצה"ר וזה ודאו והי' גם לעתיד כן כדכתיב כימי צאתכם מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז') ועוד יותר מזה כי בשעת מתן תורה נשאר עוד מציאות שתחזור הזוהמא אבל לעתיד יתוסף כח הקדושה עד שיקוים (זכרי' י"ג) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ לא יבאו עוד לידי חטא וזו שאמר בלשון עבר מהופך לעתיד וזרקתי ונתתי שכמו שעשה אז בזמן מתן תורה כן יוסיף שנית לעשות עמנו לעתיד אבל עוד גדולה יתירה ויטיב עמנו מה שלא הי' דמיון לשעבר על זה אמר בלשון עתיד וסמך לזה ועשיתי אשר בחקתי תלכו ולא יחטאו עוד לעולם: קס"ו] בספרי גבעת שאול פרשתי ויתבאר השינוי בין וטהרתם לבין אטהר אתכם דהנה יש עבירות קלות שעשאן בשגגה והם כעין שנטמא אדם בעת שלא הי' נזהר כראו' שלא יטמא באלו מטהרם הקב"ה בלי יסורים כעין זריקת מי חטאת על הטמא שאין בו יסורים ונטהר אבל יש עבירות חמורות שצריך לסבול יסורים להטהר מהם ובאלו צריכין לעשות פעולות שיסורו היסורים מהחוטא ועל אלו נאמר אטהר אתכם ובזה יובן (תהלים נ"א) תחטאוני באזוב ואטהר תכבסנו ומשלג אלבין שידוע שבכיבוס צריך דריכה ופעולה גדולה ולפעמים אם הבגד חלוש נקרע ע"י הכיבוס ואם הבגד עצמו אינו מלוכלך רק שנדבק בו מבחוץ איזה לכלוך אז גם בלי כיבוס רק ע"י זריקת מים עליו יוסר הלכלוך, ובזה מיושב השינוי שבין אטהר ובין אלבון ולא אמר ואתלבן כי בעון חמור צריך האדם לסייע ולעשות פעולות להלבין ואם העון חמור מאד לפעמים אין מסייעין מלמעלה לעשות תשובה רק צריך מעצמו לשוב וכפי' של"ה הקדוש על מאמרם ז"ל אין מספיקין בידו לעשות תשובה שהכוונה שאין מסייעין לו אבל אם מעצמו שב מתקבל בתשובה