דרך ימה קטז

כי כך הי' קבלת התורה מתחלה, אולם באמת טמנתם טעות הוא ואין המשל דומה לנמשל כי העבד שמכרו רבו סר השגחת רבו הראשון מעליו מלהטיב לו ולהצילו מן האדון השני אם ירדנו בפרך או יעשה לו עול לכן המכירה הוא לחלוטין אבל הוא ית' מצילנו תמיד מהאדון השני ועושה לנו נסים כמו בהמן אז ראו כל ישראל שלא מכרנו לחלוטין רק לפקוד עלינו עונינו למרק אותנו בגלות להסיר סיגונו אבל בכל זאת השגחתו עלינו להציל אותנו מיד אדון השני א"כ לא נמכרנו כלל לאדון השני. ובזה יובן הפסוק אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים בגדר מכירה להפר ברית השגחתי עליהם עכ"ד ולפי"ז י"ל זה שאמר להפר בריתי הכוונה שהם לא יוכלו להפר בריתי בטענת עבד שמכרו רבו מאחר שהוא ית' אתם ומצילם תמיד מיד אויביהם: קס"א] (דניאל ט') הטה אלקי אזניך ושמע פקח עיניך וראה שוממותונו והעיר אשר נקרא שמך עלי', וצ"ב החילוק בין ראי' לשמיעה ומה הכוונה בהטיות אוזן, וי"ל דהנה אם יש לאדם זכות לבא לפני המלך אז יכול לבקש ממני כל מה שירצה גם בעת קשריו ויועציו הם סביב המלך כי אין מה ללמד חובה עליו אבל אם חטא נגד המלך ומן הראוי' שלא ימלא בקשתו רק שהוא רוצה לעורר רחמו המלך צריך לבקש כן בעת שאין שומע זולת המלך שלא ישמעו אחרים ויקטרגו עליו ובאמת אמרו חכז"ל (סנהדרין ק"ג) שהבורא ב"ה חותר חתירה מתחת כסא כבודו ומקבלו בתשובה היינו שאין בקשתו נשמע לפמליא של מעלה ובא בבקשתו לפניו ית' ממש והנה האזנה היא מקרוב ושמיעה הוא מרחוק כמאמרם ז"ל בילקוט עה"פ האזינו השמים והנה כתיב (ישעי' א') ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה הרי שעל ישועת ציון אפשר לבקש בדין ומשפט וע"ז אין קטרוג לכך יכולין לבקש בפרסום ובקול רם עד שנשמע לרחוק אבל שבי' בצדקה ואין לנו מעשים להצטדק בהם לכן מן הצורך שיקרבינו הוא ית' אליו באופן שלא ישמע בקשתינו רק אליו ית' ולא ישמע אחרים בקשתינו ולזה אמר הטה אלקי אזניך לבל ישמעו אחרים וראה שוממותונו היינו מה שאנו בעצמינו שוממים עדה"כ (איכה א' ט"ז) הי' בני שוממים אולם ושמע שהוא בקול גדול עד שגם אחרים יכולין לשמוע בקשתינו היינו בשביל העיר אשר נקרא שמך עלי' שציון ראוי' לגאולה בדין ומשפט קס"ב] ומול את לבבינו לאהבה את שמך ככתוב בפרשת נצבים] ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך למען חייך וצ"ב שבכתוב מזכיר למען חייך ולמה אין אנו מזכירין זה בתפלתינו, וי"ל דבאמת אין זה מדריגה ראוי' לעבוד שמו ית' בשביל חיותינו הן בעוה"ז והן בעוה"ב ובעל חובת הלבבות קורא זה שהוא ממיני השתוף כאלו עובד את עצמו אולם הכתוב מודיענו שזה שימול לבבינו לעבוד אותו ית' אין כוונתינו למען נזכה לחיים והוא רק נתינת טעם על מה שהוא ית' מל את לבבינו כי הוא ית' איני נצרך לאהבתינו לו ית' רק מתענג שעל ידי אהבתינו לו יש לו תענוג שנזכה עי"ז לחיים וכמים פנים אל פנים כמו שהוא יתברך מל את לבבינו כדי לחיותינו כן גם אנו אין מבקשים שימול את לבבינו בשביל חיותינו ורק כדי לאהוב אותו ית' אפי' לא נזכה לחיים וטוב לנו אהבתו מכל חיי עולם