דרך ימה קיא

פן אישן המות אין לו ביאור כלל לכאורה. וי"ל דמבואר בדברי חכמינו ז"ל שזה שאמרו דוד מלך ישראל חי וקיים הוא על דרך זה דשינה הוא אחד מששים למיתה ודוד עד חצות הי' ישן כשינת הסוס ומחצות ואילך הי' עוסק בתורה ולפי"ז לא טעם מעולם טעם מיתה כמו שאנו מברכין המחזיר נשמות לפגרים מתים מאחר שלא ישן שיתן נשמי בבת אחת, ויש לתת טעם לזה למה עשה כן דבס' ישמח משה פי' תצא כתב דזה שאמרו חז"ל (ר"ה ט"ז) רשעים נחתמים לאלתר למיתה הכוונה שלוקחים מהם נשמתם וזה דוקא בלילה בעת שינה ולא ביום עכ"ד והנה דוד כל ימיו הי' מתמרמר על שחטא ואמר וחטאתי נגדי תמיד והי' שפל בעיני עצמו כ"כ עד שהי' ירא שאם ישן יחליפו ח"ו נשמתו בשעת השינה, ולזה שם עצות בנפשו שלא ישן שיתן נשמי והיא עצה נפלאה כי באופן זה לא תסור נשמתו ממנו וממילא לא יקחו ממנו נשמתו כמש"כ הישמח משה הנ"ל שרק בעת שינה שפוקדין הנשמה אליו ית' אז אם נגמר דינו למיתה אין מניחין הנשמה לחזור אליו ומאחר שלא ישן שיתן נשמי הי' בטוח שתשאר נשמתו אצלו. והנה אמרו חכמז"ל (שבועות כ"ה) כל הנודר שלא ישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלתר ומטעם זה הוא דבר פלא שעלה ביד דוד שלא ישן שיתן נשמי כל ימי חייו ולזה הדבר פשוט הגם שעשה כן דוד בכל ימי חייו מ"מ ודאי בכל יום הי' בדאגה אם יעלה בידו גם בלילה הבאה שלא ישן שיתן נשמי ומובן דזה הפחד הי' לו רק ביום אבל לא בלילה דממ"נ בעת השינה לא הי' לו פחד וכשנתעורר משנתו וראה שלא ישן שיתן נשמי לא הי' לו פחד ולפי"ז יומתק אומרו פן אישן המות שכל יראתו הי' רק פן ימות בשעת שינה דהיינו כעין מיתת רשעים שלוקחין נשמתם, ולזה אמר עד אנה אשית עצות בנפשי דהיינו ששם עצות בנפשו שלא ישן שיתן נשמו כדי שלא יקחו נשמתו ממנו וזה שאמר יגון בלבבי יומם דייקא שבכל יום הי' ביגון וצער פן לא יעלה בידו לעשות כן בלילה הבאה וזו עפר אני בחיי שגם בחייו הוא נחשב כעפר שאעפ"י שהוא חי והוא מלא אבל במה הוא מלא אם לקחו נשמתו ממנו הלא הוא מלא קיא צואה וטומאה הגם שבעיני בני אדם אני חי אבל באמת אני ככלי מלא בושה וכלימה וזו שדייק לפניך אני איני חי אעפ"י שלעיני בני אדם אני חי: קמ"ו] מחק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורים וחלאים רעים, וצ"ב דודאי יסורים וחלאים אינן טובים. וי"ל דשלה"ק פירש וירעו אותנו המצרים הכוונה שעשו אותנו רעים וזה שאנו מבקשים שלא נעשה ח"ו רעים על ידי יסורים וחלאים כמו שאמרו חכז"ל (בערובין מ"א) עניות מעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו וכתיב (איוב ל"ד) איוב לא בדעת ידבר שלא יביאו אותו החלאים והיסורים להרע ח"ו: קמ"ז] (תהלים צ"ה) באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו, ויל"ד דכריעה הוא על ברכים והשתחוי' הוא בפשוט ידים ורגלים עיין מגילה כ"ה ב' וכן הוא בתפלת עלינו ואנחנו כורעים ומשתחוים, וכן הוא בפייט בעבודה והכהנים והעם וגו' הי' כורעים ומשתחוים והול"ל באו נכרעה ונשתחוה, וי"ל דבעל התניא הקשה על מאמר ואין אנו יכולים להשתחות לפניך דמי מעכב על ידינו להשתחות, ותירץ דעיקר הכניעה היא בפנימית הלב דמה מועיל