דרך ימה ק

בתורה ומי ששבע יותר הוא צמא יותר לתורה: צ"ו] או יאמר ובתחלה נדקדק מאי זה שדייק הכתוב בקרב ישראל ומה זה שאמר ואין עוד, וי"ל בהקדים לבאר הפסוק (איוב י"ד) מי ותן טהור מטמא לא אחד, דהנה אם טומאה בבית אפשר לטהר הבית על ידי שנעשה מחיצה המפסקת בין טומאה לטהרה וכל זה רק עד טפח האחרון שצריך לשאר חלל טפח לטומאה ופתח פתוח טפח שתצא הטומאה דרך הפתח חוץ להבית אבל אם רוצה לטהר גם טפח האחרון אז אדרבה נתמלא כל הבית טומאה דקייל"ן טומאה רצוצה בוקעת ועולה, וזו שאמר מי יתן טהור מטמא עד כמה יכולין לטהר בית מטומאה ע"י מחיצה מפסקת ועל זה אמר לא אחד שטפח האחרון א"א לטהר ובזה יובן מאמרם ז"ל (בסוכה ה') מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה, וי"ל טעם לזה כו מאחר שטפח אחד מהטומאה א"א לטהר וידועה שיש עשר מדריגות בטומאה כמו להבדיל בקדושה ומתפשט הטומאה עד יו"ד טפחים לכך לא ירדה שכינה למטה מעשרה וידוע דגובה אדם ג' אמות שהן י"ח טפחים ולכך באמצעו של אדם שהוא ט' טפחים לא שרתה שכינה. והנה לפי זה אמר הכתוב ואת הצפוני ארחיק מעליכם ולא יהי' עוד טומאה בעולם לכך אז תשרה השכינה גם בפחות מעשרה טפחים וזו בקרב ישראל דייקא למטה מיו"ד טפחים והטעם ואין עוד שאין בנמצא עוד טומאה בעולם והגם שבסוכה ה' אמרו גם על הכתוב (בזכרי' י"ד ד') ועמדו רגליו על הר הזתים שהוא למעלה מיו"ד טפחים דשם מדבר במלחמת גוג ומגוג זו יהי' קודם שיבולע הטומאה לנצח הגם שבפרשה י"ג ב' אמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ הלא אמר בלשון עתיד אעביר ואז עדיין לא נעברה מן העולם. צ"ז] שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך, י"ל דישראל הוא כנוי למדריגה גדולה בעלי מעלה ראשי אלפי ישראל שמהם תצא תורה לישראל והם צריכין לתשובה מעולה עד הגיעם אל ה' כי הם אם חוטאים מצוי שיטעו בהוראה ובא מכשול רבים על ידם הסומכים על הוראתם וטעות בהוראה נקרא מכשול כדרשתם ז"ל (חגיגה י"ד) מה"פ (בישעי' ג') והמכשלה הזאת תחת ידך דברים שאין בני אדם עומדים עליהם אא"כ נכשל בהם, אבל להמון עם אמר שובו אל ה' תשובתם קרובה להתקבל: צ"ח] או יאמר דבספר קדושת לוי פ' משפטים עה"פ והשתחויתם מרחוק כתב שיראה הוא בחינת רחוק שמתירא להתקרב ובחינת אהבה הוא קרוב ולפי זה י"ל דעד משמעו שהוא רחוק היינו בשב מיראה שאז נשאר שוגג מזדון וזו כי כשלת בעונך שנשאר מכשול מעון ושוב אמר אל ה' שמשמעו קרוב דהיינו בשב מאהבה לכך לא זכר בפסוק זה ממכשול ועון: צ"ע] קחו עמכם דברים. צ"ב תיבת עמכם, י"ל שלא יקדים לדבר טרם נתן מחשבתו לדיבורים שידבר שלא והי' דיבורים עדה"כ בפיו ושפתיו כבדוני ולבם רחק ממני, לזה אמר שאתם תהי' עם הדברים שתדברו ויהי' הדיבורים במחשבה ובכוונת הלב וזו שדייק עמכם ששכלכם יהי' עם הדברים: ק] או יאמר קח טוב ונשלמה פרים שפתינו שגם אם יהי' רק דבר שפתים ולא תוכלו לכוון יקבל מכם עפמש"כ בספר המלחמות והטורי