דרך פקודיך צח

מצוה. וחז"ל תיקנו קנם על העובר שיהי' החמץ אסור ומה שתיקנו לבדוק גם אחר החג הוא הוספה על תיקון הקנם ואקנסא דחכמים לא מברכינן רק בתקנת חכמים למצוה והבן היטב נ"ל

(ו) גם בחדר אחד אם שכח מלבדוק וקודם לזמן איסור ביטל כל החמץ שברשותו ושארי החדרים בדק כדין אעפי"כ צריך לבדוק החדר בכל הזמנים הנ"ל ולברך עלי' וג"כ לאחר החג צריך לבדוק החדר בלא ברכה. ועוד יתבאר

(ז) ונ"ל עוד אם בירך על הבדיקה בליל י"ד ובדק ושכח חדר אחד מלבדוק ובדקו ביום י"ד קודם לזמן איסורו יש להסתפק אם יברך. כיון דהברכה הוא על מ"ע דתשביתו וחז"ל ציוו להתחיל המצוה בליל י"ד ונמשכת והולכת עד זמן איסורו שהחיוב עליו להשבית בכל אופנים דהיינו לאכול כל מה שאפשר וליתנה לבהמתו ולגוי ולבער ולשרוף. א"כ כל הזמן הזה מיקרי עוסק במצוה דהשבתה א"כ למה נברך הרי אפילו על שריפת החמץ בזמן הביעור אינו מברך דיוצא בברכה דלילה. א"כ ה"ה בבדיקה הלזו מהראוי שלא לברך זאת ועוד אחרת באפשר כל יום י"ד א"צ לברך (אם בירך בליל י"ד) הגם דמטא זמן איסורי' אעפי"כ כיון דאינו עובר בב"י עד הלילה א"כ כל היום אינו רק ח"ע דתשביתו וע"ז כבר בירך הגם דחז"ל קיבלו פירוש הפסוק א"ך ביום הראשון תשביתו וכו' הכוונה עד חצות היינו דאינו מועיל אח"כ הביטול אבל מ"ע דתשביתו הוא כל היום לשרוף ולבער אבל בבודק תוך החג חדר ששכח לבדוק צריך לברך כיון דכבר כלה מ"ע דתשביתו ומטא זמן הלאו דבל יראה הגם דאל"ה לא מברכינן אעפי"כ הברכה הוא על הבדיקה דמצות חכמים שהוסיפו גם על מל"ת דבל יראה מ"ע בקום ועשה לבדוק ולחפש אחריו

חלק

המחשבה

(א) מצות צריכות כוונה. וצריך לכוין בשעת הבדיקה והביעור והביטול לקיים מ"ע של תורה ממנין תרי"ג אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כאשר צונו יי' אלקינו. וכן בבדיקה עצמה לקיים דברי חז"ל (וכן בהקדמת שני שעות קודם חצות לאסרו באכילה ולאסרו בהנאה שעה א' קודם חצות הוא מדרבנן בכלל לא תסור וזה שייך למצוה אחרת כאשר יתבאר במצוה)

(ב) אם לא כוון לבו לקיום המצוה בבדיקה ובביעור וביטול. הגם שאינו עובר בב"י הגם שנשאר איזה חמץ שאינו ידוע ברשותו כיון שעכ"פ ביטל (ובדק) אעפי"כ המצוה אינה נימנית לו בכלל מצותה להשתלם על ידה החלוקא דרבנן ממילא אם עדיין לא מטא זמן איסורי' יחזור ויבטל עכ"פ ויכוין לקיים המצוה כנ"ל ואם כבר הגיע זמן איסורו שא"א לבטל מהראוי להאדם להחמיר לעצמו עכ"פ לחזור ולבדוק באפשר ימצא איזה דבר חימוץ ויבערנו ויקיים מ"ע דתשביתו כתיקונה כאשר נצטוינו

(ג) מן התורה א"צ לכוין שום טעם למצוה הזאת כיון שאין טעמה מפורש בתורה. רק מי שחלק לו יי' בבינה בודאי מהראוי לחפש ולפשפש בכל מצוה טעמים בנגלה ונסתר כפי אשר תמצא ידו. וכמ"ש כמה פעמים כי הן הנה תרי"ג עיטין דיהיב קוב"ה לנפש הישראלי לשית עצות בנפשו ליישר מדותיו. ללכת בדרכיו ית"ש

(ד) הנה נבאר לאנשי גילינו את אשר עם לבבינו בטעם המצוה הזאת עפ"י פשיטו כפי שכלינו הדל. האלקים עשה את האדם ישר וצוהו מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. הנה בודאי מאוד עמקו מחשבות הצור תם ועיקר המצוה וענין חטא אדה"ר הוא מהדברים שכיסן עתיק יומין. אבל תדע קבלתינו האמיתיית דאילו לא אכל אדה"ר מעה"ד לא היו שום מיתה ושום דבר רע בעולם כי אז לא היו שום זוהמא בעולם וע"י החטא נמשך הזוהמא בכל תולדות אדה"ר. עד אשר נתן הש"י התורה לישראל ופסקה זוהמא מישראל לבדם רק ע"י חטא