דרך פקודיך צז

אח"כ שנשאר ברשותו שיהי' ג"כ בטל

(יב) חל י"ד להיות בשבת שורפין החמץ בע"ש ביום י"ג ומדקדקין ג"כ לשרוף קודם שש כמו בשאר השנים דאם יאחר הזמן אחר שש חיישינן דילמא אתי למיסרך ולמעבד כן בשאר השנים אבל לא יבטל אז החמץ בשעת שריפה דהרי משייר למאכלו וביום השבת קודם שעה ששית יבטל בו בלשון הנ"ל כמבואר לעיל וישים אל לבו היטב לזכור הביטול כיון דלאו זמן ביעורי' הוא חיישינן דילמא ישכח

(יג) וימהר אז לאכול סעודת שבת קודם שעה רביעית (ובענין סעודה שלישית יתבאר אי"ה בחלק הדיבור) אח"כ החמץ שנשאר יאכילנו לבהמתו ויעמוד אצלה שלא תשייר או יחננו לגוי במקום שאין רה"ר או שהוא דבר מועט ויקנח הקערות והקדירות היטב ויצניעם מן העין

(יד) רבים מהמון עם שאינם בני תורה טועים וסוברים שהבודק בפת שבודק כל החמץ שמוציא בבדיקתו מחוייב לשרוף והוא טעות. רק שמחוייב לבער החמץ מרשותו ואם מוצא לחם יפה ראוי לאכילה יבערנו מן העולם פ"י אכילה או ע"י נתינה לגוי ואכילת בהמה וכיוצא ובלבד שיבערנו מרשותו. ואם מוצא חמץ ברשותו אחר זמן איסורו לא סגי בביעור מרשות בלבד רק צריך לבערו מן העולם לגמרי

חלק

הדיבור

(א) צריך לקיים כל המצוה במחשבה ודבור ומעשה. וחלק הדבור ללמוד בפה כל משפטי המצוה בש"ס ופוסקים כ"א כפי שכלו ועכ"פ קיצורי הדינים. ולהמציא דינים חדשים להלכה וזה מלאכתי ובקונטרס הזה לצאת י"ח. וכן אנשים כערכם ימצאו חפץ במלאכת הלזה לצאת י"ח

(ב) לא בדק ליל י"ד כתקנת חכמים בודק ביום י"ד וג"כ לאור הנר. ואפילו בדיעבד לא מהני אם בדק לאור החמה חוץ אכסדרה שאורה רב אם בדקה לאור החמה יצא. אבל לכתחילה אין לסמוך על בדיקת היום אפילו באכסדרה רק יבדקנה בלילה לאור הנר (ואפילו אם שכח בלילה ובדק ביום משמע מכמה פוסקים דלכתחילה בעינן אור הנר גם באכסדרה רק בדיעבד יצא אם בדק אכסדרה לאור החמה)

(ג) מה נק' אכסדרה יש מחלוקת בין הפוסקים. יש מהפוסקים דס"ל דאכסדרה מיקרי הפרוצה לגמרי ברוח רביעית באין כותל ואינך ס"ל דלא מקרי אכסדרה רק באין לה כלל שום כותל רק עמודים לד' זויות ע"כ יש להחמיר

(ד) לא בדק ביום י"ד קודם זמן איסורו יבדוק לאחר זמן איסורו ובכל ימי החג אימת שיזכור יבדוק כתקנת חכמים לאור הנר לא בדק גם בימי החג יבדוק לאחר החג ועל הבדיקה שלאחר החג לא יברך כיון דכבר עבר המ"ע דהשבתה רק שבודק שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח

(ה) לכאורה פליאה דעת ממני דהנה אם לא בדק החמץ רק ביטלו קודם זמן איסורו כדת של תורה א"כ כבר קיים מ"ע דהשבתה אעפי"כ צריך לבדוק בתוך החג ולברך דהברכה הוא על תקנת חכמים. שגזרו לבדוק דווקא וכמו דמברכינן אכל מילי דרבנן נ"ח ומקרא מגילה ועירוב ויו"ט שני ולולב כל ז' א"כ למה לא יברך ג"כ על הבדיקה של אחר החג הרי ג"ז תקנת חכמים. ונ"ל דכל זמן דמישך שייכי מ"ע דהשבתה של תורה. דגם מדאורייתא אם לא ביטל קודם זמן איסורו מחוייב בכל ימי החג לבדוק ולבער ולהוציאו ולבערו מן העולם רק אם ביטל קודם זמן איסורו שוב אינו שלו וקיים מ"ע דתשביתו והנה חז"ל הוסיפו על המצוה ואמרו דלא תסגי בביטול בלבד רק בבדק וביטל א"כ כ"ז שלא קיים כתקנת חכמים מחייב לברך על הבדיק' משא"כ בעברו כל ימי החג הנה מן התורה אם לא בדק ולא ביטל כלל כל ימי החג עבר על המצוה (וג"כ עבר על בל יראה) והחמץ מותר א"כ מדאורייתא שיב אין כאן שום