דרך פקודיך מח

אוף איהו קם ואמר י"י אלקינו בעלונו אדונים זולתך לב"ד ב"ך נזכיר שמך וכו' בהאי קרא אית רזא עילאה גו מהימנותא י"י אלקינו דא הוא שירותא דרזין עילאין אתר דמתמן נפקין כל נהירו דשרגין כלהו לאדלקא ותמן תליא כל רזא דמהימנותא ושמא דא שליט על כלא בעלונו אדונים זולתך דהא עמא דישראל לית מאן דשליט עלי' בר שמא עלאה דא והשתא בגלותא שליט עלי' סט"א לבד ב"ך רזא דשמא קדישא כללא דעשרים ותרין אתוון וכנ"י לא מתברכא אלא משמא דא דאיקרי ב"ך כד"א אשר נשבעת להם ב"ך. בך יברך ישראל וכו' ובזמנא דשלימו אשתכח לא הוה מתפרש דא מן דא ואסור לאפרשא דא מן דא אתתא מבעל' וכו'. עיי"ש כל המאמר. ובס' מאורי אור ב"ך מס' שם הקדוש י' אותיות דמ"ה וי"ב אותיות דאד"נ וזהו נשבעת להם ב"ך. הנה תראה מדבריו ג"כ מכוון כדברינו כי מה הוא בדכורא ואד"נ הוא נק' והנה אמרו לפי"ז כ"ב אלפי"ם. כי כל האורות כלולים עד אל"ף שהוא תכלית המספר בהחזרת האלף לאלף בסוד הכתוב איכה ירדוף א' אלף ואמר הקדוש והתפארת הוא הי' חסר משם אפשר כוונתו דהיינו התפאר"ת הו"א מרמז לבינ"ה בסוד ועבר הלוי הוא יהי' חסר משם שהתפאר' לא קבל עדיין מוחין דגדלות מאימא להיותו ראוי לייחוד כנודע והבן) וכראות הבינ"ה שהם ראויים להצטרף (היינו ליחוד וזיווג) נתעברה ברחמים. והיותה יורדת (היינו נה"י שבה למוחין ז"א) ועי"ז נגדל כנודע. והשם הטוב יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו) וזה הרשע הממעט השפע מאשתו או עשה עבירה אחת מיד יצא הכל"ב כנגדה הוא הפחד ותבע דינו (אין הכוונה לכנות כן למדת הפחד ח"ו. רק שע"י התגברות מדת הפחד למעל' נמשך קטרוג למטה. הנק' דקליפה. שנק' כלב בגי' ב"ן. זה לעומת זה. ולוקחת ח"ו השפע עיין בליקוטי תורה בפסוק הציל' מחרב נפשי מיד כלב יחידתי) ומיד הפילה רחמים ולא שרתה בישראל להזדוג בבת זוגו מי גרם כ"ז בעל הכלב רצ"ל בעל העון ע"כ חייב נידוי הוא התרחקות מישראל מדה כנגד מדה (לפי דברי הקדוש הנ"ל מי שמבטל עונת אשתו חייב נידוי) הוי לו למי שממעט את הדמות במעשיו. ועוד תראה כח שכר הזיווג וג' עדים מעידים בדבר. תור' ונביאים וכתובים תור' מי"י יצא הדבר. נביאים בשמשון נאמר ואביו ואמו לא ידעו כי מי"י יצא הדבר. כתובים מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי"י. ואם תראה בני מה הוסיפו בדבריהם ז"ל אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו והכל הוא לרמוז לבת זוג העליון (אוהבה כגופו עיין בס' מאורי אור אהב"ה נק' הנשוקין והם כפולים לכן הם ד' אותיות רוח הזכר בנוק' ורוח הנוק' בזכר עכ"ל וז"ס אוהבה כגופו. דוקא. עיין בס' הנ"ל גו"ף רומז לתפארת ואשתו כגופו דבוקה בי ולכן גו"ף (עם האותיות בגי' יאהדונה"י ע"ה עכ"ל, וקרוב לפשוטו אהב"ה הוא מצד החסדים והחסדים הם בזכורא לובן. וירא' מצד הגבורו' והם בנוק' מכל אוד' והוא משפיע בה אהבת חסד להמתיק הדינים והגבורות ומכבדה יותר מגופו. עיין בס' הנ"ל מלכו"ת בקבלתה מאמ' נק' כבו"ד. והנה גם מה שמשפיע הוא בה מבחי' המוחין נק' ג"כ כבו"ד לב' נתיבות שבמוח החכמה נ"ל. והשם הטוב יכפר וזה מכבדה יותר מגופו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו. וכתבתי בדרך אפשר ולא שמענא ולא אימא בודאי) ואילולי שהיא עשירי' לבנין. אבל (מיותר נ"ל) היתה יורשת מנכסי אבי' חלק כחלק אבל הוא עשירית לבנין ונוטלת עישור נכסים (הנה לעתיד לבא יהי' אור הלבנה כאור החמה. הנה י"י פושה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר ועיין בתוי"ט שמה הוא ענין הש"י עולמות. דבזה"ז ירשו ל"א מלכים. עישור נכסי' כדין הבת ולעתיד לבא עשרה פעמים ל"א בגי' ש"י וכ"ה באומות ירשו שבעה אומות עישור נכסי' ולעתיד לבא שבעים אומות כי יהי' אור הלבנה כאור החמה עיי"ש) ואכ"מ אבל במקומו שהוא בנחלת אבארהו בע"ה עכ"ל הקדוש

(כג) ע"ש דברי הקדוש. וז"ל אם תרצה לדעת כמה גדול המכוון בזיווג לש"ש שהרי אמרז"ל כל הנותן מטתו בין צפון