דרך פקודיך רכה

מיקרי ומודה בקנס פטור חוץ מחצי נזק צרורות דממונא מיקרי ומחויב לשלם גם בהודה

(ד) תרנגולים שהיו מפריחין ממקום למקום ושברו את הכלים בכנפיהם (היינו שהיו כנפיהם נוגעות בכלים ושברום) משלמין נזק שלם ואם ברוח שבכנפיהם שברו משלמין חצי נזק דמיקרו צרורות היו מהדסין ע"ג עיסה או ע"ג פירות וטנפו או נקרו משלמין נזק שלם הזיקו בעפר או בצרורות שהעלו בכנפיהם או ברגליהם משלם חצי נזק

חלק

המחשבה

(א) ודאי צריך לכוין בעת הדין לקיים המצוה כי מצות דאורייתא צריכות כוונה וכאמור בכל המצות

(ב) אין צריך מן התורה לכוין שום טעם כיון שאין טעם מבואר בתורה אבל לא נעלם מעין כל משכיל הטעם לכללות המצוה דבאם לא ידונו הב"ד על נזקי בהמתן של בני אדם. הנה לא ישמור אדם את בהמותיו וילכו ויזיקו נכסיהן של בני אדם ויבא הדבר לידי היזקות רבות ולידי קטטות ומריבות גדולות (ג) ואם תרצה לרוות צמאונך עוד בטעם המצוה עפ"י הרמז והנסתר עמ"ש בחלק המחשבה דנזקי קרן ויאירו עיניך והנה נזקי השור המה שלשה קר"ן ש"ן רג"ל ה"ס קש"ר של רשעים אבות נזיקין שפת שק"ר ושקרא לא קאי ושפת אמת תכון לעד והנה תתבונן באלו השלשה נזיקין שבשור קר"ן כוונתו להזיק ש"ן יש הנאה להיזקו רגל דרכו להזיק. רמז לג' אבית נזיקין שאמרו ז"ל קנא"ה ותאוה וכבוד שמוציאין את האדם וכו' הנה הקרן שכוונתו להזיק. הוא נגד הקנאה שמתקנא האדם בחבירו וחושב עי"ז להזיקו. ש"ן יש הנאה להיזקו הוא נגד בחי' תאוה להנאתו. רגל דרכו להזיק. נגד הכבוד כי זה כל האדם כמד"א א"ל תבואני רגל גאוה והנה חייבה התורה על ג' נזיקין האלה כי הן המה ראשי עבירות שומר נפשו ירחק מהם והנה תמצא קר"ן ושן ורגל. בחינת תת"ק מ"ה מנין תור"ה במילואו כזה תי"ו וא"ו רי"ש ה"א והוא עפ"י מה שאמרנו לך שמרמזין לשלשה ראשי עבירות שהן המה ניגוד לכל התורה. וההולך בדרכי התורה ינצל מנזקי שור המועד וילך לבטח ועפ"י דברינו אלה יומתק מה שכתבנו בספרינו אגרא דכלה פ' ויחי בברכה שבירך יעקב אבינו ע"ה את בני יוסף ב"ך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנש' דדקדקנו שם דעם היות שחיבה יתרה ניתן לפני יוסף שחילקם לב' שבטים עכ"ז למה יתברכו ישראל רק בהם ולא יברכו את בניהם ישימך אלקים כראובן וכשמעון וכיוצא וגם זאת הל"ל להם אחר ברכ' המלאך הגואל ולמה המתין בזה עד ששם את אפרים לפני מנשה וכתבנו שם דהנה אמרז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין וכו' והנה בטבע החומר כאשר ישפיע הש"י טובה יתירה אל האדם יותר מחבירו יגביה א"ע בכבוד על חבירו וגם יבא לידי תאוה וחבירו החסר מזאת הטוב יבא לקנאות בחבירו המושפע בטובה יותר ממנו והנה יעקב אבינו כששם את אפרים לפני מנשה ראה בצדקתם שאפרים לא בא עי"ז לידי תאוה וכבוד ומנשה לא בא לידי קנאה ע"כ אמר שיברכו ישראל את בניהם ישימך אלקים כאפרים וכמנשה שהיו נקיים מג' אבות נזיקין קנאה ותאוה וכבוד ובזה ידוקדק שאמר ליוסף ב"ך יברך ישראל לאמור דהל"ל בבניך יברכו ישראל אך הוא עפ"י האמור לעיל דהנה יוסף נק' שו"ר בכור שור"ו הדר לו ובשו"ר הנה מרומזי' הג' אבות הנ"ל אשר צריכין לשמור מהם ע"כ אמר ב"ך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה הגם שהם בני שור המה משומרים מכל סיג וחלאה. הבן הענין: