דרך פקודיך רכג

משלם רק הקרן אבל אם כבר נשבע ואח"כ באו עדים משלם תשלומי כפל וד' וה'

(טו) בד"א שנשבע קודם ששלח בו יד אבל אם שלח בו יד (כבר קנה החפץ להתחייב עליו) ואח"כ נשבע אנו מתחייב בכפל ואינו משלם רק הקרן

(טז) הטוען טענת גנב בפקדון של קטן (אעפ"י שתבעו כשהוא גדול) פטור מן הכפל אעפ"י שנשבע ואח"כ באו עדים

חלק

הדיבור

(א) ודאי צריך לעיין במשפטי המצוה ולחדש דינין והלכות כפי שכלו

(ב) הא דקיי"ל דאם הודה מעצמו אינו חייב כפל ותשלומי ד' וה' (וכן בכל הקנסות) דוקא כשהודה בב"ד אבל אם הודה חוץ לב"ד או בפני שנים שאינם ב"ד ואחר כך באו עדים שגנב חייב בכפל וד' וה'

(ג) כפר ואמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב (דמחוייב לשלם כפל) ואח"כ הודה מעצמו שטבח ומכר ואח"כ באו עדים שטבח ומכר חייב לשלם ד' וה' כיון דמקודם לכן כפר הכל ואפילו הקרן. (ד) הא דקיי"ל דהגנב נמכר בגניבתו בעד הקרן דוקא כשאינו שוה רק כסף הקרן או פחות מהקרן אבל אם שוה יותר דהיינו שסך הקרן אינו כ"א מאה זהובים והוא שוה במכירתו מאה וא' זהובים אינו נמכר רק כל סך הקרן והכפל הי' לחוב עד שיהי' לו נכסים וישלם ואם אינו שוה במכירתו רק כחצי הקרן וב"ד מוכרין אותו ויוצא בשש או ביובל אינו נמכר פעם שנית בעד המותר שחייב מן הקרן רק יהי' עליו לחוב

כנ"ל

(ה) אסור ליקח מן הגנב חפץ שגנב שהוא עון פלילי וכל דבר שחזקתו הוא גנוב אין לוקחין אותו ולפיכך אין לוקחין מן הרועים צמר או חלב או גדיים אבל לוקחין מהם חלב או גבינה במדבר אבל לא ביישוב ומותר ליקח מן הרועים ארבע צאן או ארבע גיזות צמר מעדר קטן או מעדר גדול שאין חזקתו גנוב

(ו) כללו של דבר כל שהרועה מוכר אם הי' בעה"ב מרגיש בו מותר ללוקחו מן הרועה אבל אין בעה"ב מרגיש בו ובאם הי' הבעה"ב מרגיש לא הי' הרועה מוכר אסור ללקחו

ממנו

(ז) אין לוקחין משומרי פירות עצים או פירות אלא בזמן שהם יושבין ומוכרין והסלים וטורטנים לפניהם שהרי הדבר הזה גלוי ויש לו קול ואין זה גניבה ולוקחין מפתח הגינה ולא מאחורי הגינה וכולן שאמרו הטמן אסור ליקח מהם

(ח) מותר ליקח מן האריס שהרי יש לו חלק בפירות ועצים ואם אמר הטמן אסור ליקח ממנו (ט) אין לוקחין מן הנשים (הנשואות לבעל) ומן העבדים ומן הקטנים אלא דברים שחזקתן שלהם מדעת הבעלים ואם אמרו הטמן גם זה אסור ליקח מהן ולוקחין ביצים ותרנגולים בכ"מ מכל אדם ואם אמרו הטמן אסור

ליקח

(י) נ"ל טומטום שגנב ואין לו לשלם אינו נמכר דדילמא נקבה הוא ואם נקרע אח"כ ונמצא זכר ה"ז נמכר ואנדרוגינוס אינו נמכר לעולם דלא הכריעו בו חז"ל

(יא) מי שחציו עבד וחציו בן חורין שגנב ואין לו לשלם נ"ל דנמכר חציו השני ונלע"ד הגם דקיי"ל דכופין את רבו ועושה אותו ב"ח היינו מטעם דלישא שפחה אינו יכול וכו' אבל בנידון דידן כשימכרוהו הב"ד הרי רבו מוסר לו שפחה כנענית נראה דאין כופין את רבו לשחררו

חלק

המחשבה

(א) ודאי צריך הדיין לכוין לקיים מ"ע מדאורייתא ובאם לא יכוין לא יושלם החלוקא דרבנן שלו מזאת המצוה כמ"ש כמה פעמים