דרך פקודיך רכא

בו"ר בקליפה מזיק נגד אברהם בקדושה ע"כ בור בגי' אבר"ה מאברהם בחוסר המ"ם המרמזת למי"ם מימי החסד משא"כ הבור הזה ריק אין בו מים חסד לאומים חטאת ואין מקרבין לו לאדם מצד החסד רק לצורך עצמן נראין כאוהבין בשעת הנאתן והוא הקליפה המפתה לאהבות ותאות רעות אשר הם באיסור ממש עפ"י התורה (התבונן מ"ש בענין שור תם ומועד בהיזק הקרן אשר שם דברינו בענין הקליפה והמפתה למותרות התאוות בהיתר והבור ריק אין בו מים כלל אין לו מבוא אל הקדושה פיתויי העריות האסורים ומאכלות אסורות והוא מקליפות הטומאות לגמרי הצריכין ביטול וכריתה לגמרי וזה שתמצא שרז"ל כנו לאדם ריק מתורה בשם בור מלשון שדה בורה בלתי נזרעת כלל והוא הקליפה שהזהיר שלמה והודיע עניינה באומרו והנה שית זונה לקראתו (שמר את אהבה וחסד אל ה ותפתה) והחזיקה בו ונשקה לו העיזה פניה ותאמר לו וכו' ע"כ יצאתי לקראתך לשחר פניך וכו' מרבדים רבדתי ערשי וכו' נפתי משכבי וכו' לכה נרוה דורים וכו' הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו הולך אחרי' פתאום כשור אל טבח יבא וכו' עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא והנה סיים המלך החכם שלא ישמע לדברי אהבה וחסד של הקליפה הזאת המראות לו אהבה והנאה וכאילו עוסקת בצרכיו להמשיך לו הנאות לצורכו ואמר ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותי' כי רבים חללים הפילה (אל הבור הזה) ועצומים כל הרוגיה דרכי שאול ביתה יורדת אל חדרי וכו' והתבונן כי הבור מועד מתחילתו שדרכו להזיק ואין בו לחלוחית מצוה והנה לפי"ז באת הקבלה הנעימ' שו"ר ולא אדם כי דרך לפול בבור ההוא רק שו"ר ולא אד"ם כאשר כתבנו לעיל שו"ר רמז לניצוצי השבירה אשר ישנם משבירת החס"ד דמלכין קדמאין ומזה יבואו פיתויי אהבה למותרות התאוה בהיתר והתורה הזהירה קדושי' תהיו קדש עצמך במותר לך ובאם לא ישמע לעצת התורה אזי מן ההיתר יסיתנו אל האיסור כי כך דרכו של יצר הרע היו' אומר לו עשה כך וכו' אזי בא הרמז ונפל שמה (בבור הריק הזה המפתה לאיסורי התורה) שור דוקא מי שהנהיג א"ע להנות ממותרות ההיתר שהוא הנרמז בשו"ר שהיא בחי' אהבה מנפילת החסד אשר הוא בגי' השם הראשון דמ"ב ולא אד"ם מי שהוא מבחי' התיקון שעושה לעצמו גדר וסייג לתורה לבל יבא להנאות בקצה המותרות רק ההכרח זה לא יפול לבור הריק הזה והבן וזה הוא הרמז שפטר' התורה מיתת אדם בבו"ר דאיהו דאפסיד אנפשי' שהי' לו לעיין בא לרמז שקליפת הבו"ר המפתה לאיסורים לא גברה ידו על האדם בכח פיתוייו כיון שהוא גדר בעדו גם במותרות ההיתר ומה שאדם כזה אירע לו דבר איסור איהו דאפסיד אנפשי' דהא מגרה יצה"ר בנפשי' בלא פיתוי כ"כ והאיש הזה אין לו דם דלא הי' לו למגרי יצה"ר בנפשי' (ומכלל זה מאן דאמר גירא בעיני' דשטן דאתי לאוגריי הבן הדבר) וכמו כן שו"ר פקח שנפל בא הרמז. הגם מי שהוא מבחי' שו"ר שנהנה ממותרות בהיתר רק אם פקח הוא לילך תמד בכח האכילה ההוא לעבוד י"י אזי גם לאד' כזה אין מבוא לקליפ' הבו"ר לפתות אותו למותרו' ואם נפל שמה איהו דאפסיד אנפשי'

כנ"ל

(ג) הנה אמרתי לך הדברים דרך כלל שרמז לכל התאוות רעות הנק' בו"ר מצד הקליפ' אבל בפרישות עיקר שורש התאוות רעות הוא לזנות (ומזה נמשכים כל השאר התאוות כנודע) ע"כ תמצא בו"ר נק' יסוד דנוק' דקליפה בו"ר שאון טיט היון אין בו מים להצמיח עץ פרי בקדוש' והנ' כל ביאות המותרות עפ"י התורה הם לעשות פרי וענף בקדושה ואפילו בימי עיבור ויניקה בימי עיבור הוא לצורך העיבור ולצורך האשה לזרזם בכח ובימי היניק' אפשר שתתעבר אבל הבעיל' הראשונ' דבתולה ודאי אינ' מתעברת וא"כ הוא הנאה שלא