דרך פקודיך כב

(יז) הנה המשכיל ע"ד יראה כי זעירין אינון הכשרים לעדות גם מדבריהם והן אמת הבית דין בבוא לפניהם עדים אינם מחוייבים לחוש שמא פסולים הם כי כ"י בחזקת כשרות לאוקמוה אחזקתייהו. זולת כשיתוודע להם בבירור איזה פסול אבל אדם המעיד כשיודע בעצמו שחטא חטא אשר על ידו מיפסל לעדות הגם שיודע שאמת הדבר אשר הוא מעיד. אם יוציאו ממון בעדותו כל זה מיקרי אבק גזל כיון דיוציאו על ידו ממון שלא כתורה הוה כמפסיד את חבירו בחנם הא למה זה דומה לאדם כשר המעיד עדות אמת ויודע שחבירו המצטרף עמו ג"כ יודע מהעדו' ומעיד באמת רק שיודע שחבירו זה הוא רשע ופסול לעדות דאסור לו להצטרף עמו. כמבואר בש"ס ופוסקים ומכש"כ הדבר כשיודע האדם בעצמו אשר הוא רשע ופסול האיך יעיד אפילו אם אמת נכון הדבר הוה כמפסיד את חבירו

(יח) אי לזאת בודאי כשיזדמן לאדם שמזמינין אותו להעיד הנה צריך לשוב אל י"י כל הפרטי עניינים אשר זוכר ולקבוע בלבו עיקרי התשובה הנ"ל היינו חרט"ה עזיב"ה קבל"ה כנ"ל. זולת החטאים שבין איש לרעהו גזל וכיוצא מחוייב להחזיר ולפייס. ולקבל ע"ע כנ"ל: (יט) אבל זאת אני מסופק אם בשעת ראיית העדות לא נתן אל לבו לשוב אל י"י ויודע בעצמו שיש בידו עונות הפוסלים אותו. וכעת מזמינים אותו להעיד באם לא יגיד ונשא עונו. הן אמת שהגאון בעל הש"ך זצ"ל דעתו כיון ששב כעת בתשובה הגם שהי' רשע בשעת הראיה כשר להעיד אבל יש חולקים בזה עיין בבה"ט של מהרז"מ זצ"ל הנה העני הזה מה יעשה אם לא יעיד הנה קם לי' באם לא יגיד וכו' לדעת הש"ך ז"ל (ואפילו לדעת החולקים מה יעשה אם יאמר איני יודע התורה אמרה מדבר שקר תרחק ובאם יאמר פסול ורשע הייתי אין אדם חשים א"ע וכו') ובאם יעיד הנה יוציאו ממון בעדותו שלא כתורה לדעת החולקים על הש"ך ונראה דהירא את דבר י"י בודאי מחוייב לחשוך א"ע מלהעיד בענין כזה בכל מה דאפשר. אבל אם הב"ד מזמינין אותו באליו"ע הנה מחוייב לומר שלא הרהר בתשובה קודם הראיה רק שהוא מוכרח להגיד מחמת גזירתם את אשר יודע וכעת יהרהר בתשובה כנ"ל הנה הב"ד יעשו כתורה שהם מחוייבים להחזיק אותו כישראל כשר והוא את נפשו הציל. הבן זאת

(כ) ותדע ידידי דשני מיני מרדות הם. הסוג האחד בעברו על איזה דבר אשר ציוו חז"ל או בעברו על התורה (דבר שאין בו חיוב מלקוח של תורה) וחז"ל גזרו להכותו והם לדעת רוב הפוסקים י"ג מכות. סוג הב' בבטלו מ"ע כגון עשה סוכה ואינו עושה הנה מכין אותו עד שיעשה או עד שתצא נפשו והנה תראה בבטל האדם איזה מ"ע שהי' אפשר לו לקיים בזמן ההוא הנה נתחייב מרדות מדבריהם ומיפסל לעדות עד שישוב אל ה' והנה בכדומה בהזדמן לפניו ליתן צדקה לעני והי' יכולת בידו אז ליתן ונמנע ולא נתן הנה נתחייב מרדות מדבריהם שביטל מ"ע. כ"ז צריך האדם להתבונן עד היכן הדברים מגיעים בענין פסולי עדות

(כא) הנה כל מגמתינו לבא עד הלום בהקדמת הקונטרס הזה בכדי לידע בכל עת אופן התשובה קודם עשיית המצות ובפרט באותן המצות הנק' עדות. אשר ידע כי כמעט קט יוכל להיות פסול ע"כ המשכיל כאשר יתבונן בזה מחוייב לציין לעצמו כל העניינים אשר ימצא איסורו בדברי חז"ל דקראוהו רש"ע להעושה או דחייבוהו מרדות או דגזרו עליו בדרבא מיני' כמבואר לעיל וכן יתבונן בכל עת בביטול מ"ע אשר יארע לפעמים בכל עס כשיהי' לו בציון למזכרת ידע בכל עת ממה לשוב וממה יזהר. כי ידמה בעיני האדם לקלות העבירה וכמעט קט יופסל ח"ו וח"ו קריאתו את שמע לא יהי' לרצון לפני הש"י וכיוצא במצות הש"י ע"ז נאמר הציבי לך ציונים שיתי לבך למסילה העושה כזאת הש"י יאיר עיניו