דרך פקודיך יז

בעל דעה והשכל יעסוק בדיני הקרבן שכן אמרז"ל כל העוסק בתורת עולה וכו', ומאומרם כל העוסק וכו' ולא אמרו כל האומר פ' עולה וכו' משמע דוקא עסק ועיון. ועכ"פ יעסוק בקיצור דיני הקרבנות הנדפסים בספר מצות השם וכן אמרז"ל בפסוק ובכ"מ מוקטר ומוגש לשמי. אלו ת"ח העוסקים בה' עבודה. הא ודאי מי שאינו בר הכי יאמר הפרשה. ורחמנא לבא בעי

(ה) ונ"ל עוד. הגם דדבר בעתו מה טוב. ועיקר המכוון לעסוק בכל קרבן דוקא בזמנו. עכ"ז גם שלא בזמנו בעסוק האדם באיזה דיני הקרבנות בנות כגון בסדר קדשים יאמר יה"ר שיהא העסק הזה חשוב כאילו הקרבתי קרבן פלוני בזמנו בביהמ"ק דנ"ל דמה שהבטיח השי"ת לאברהם כל העוסק בתורת וכו' היא אפילו שלא בזמנן דלא בעינן דומה בדומה בזמן דא"כ גם מקום ניבעי שיאמרו ויתעסקו דוקא במקום המקודש. וזה ודאי לא בעינן דהרי דרשו מפסוק בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי אלו ת"ח העוסקים בה' עבודה בכל מקום מעלה אני עליהם וכו'. וג"כ כהן לא בעינן דהרי סתם אמרו ת"ח העוסקים וכו' ונ"ל דכן הוא דעת הטור או"ח סי' א' דכתב פ' הקרבנות טוב יותר לאמרם ביום ולא כתב אלא טוב יותר וכו' דודאי דבר בעתו מה טוב. אבל אם יאמר גם בלילה יוכל לומר יה"ר (אבל מרן בש"ע נראה דלא ס"ל הכי דכתב לא יאמר אלא ביום ועיין בתב"ש ויש בידינו הרהורי דברים בזה נכתב אצלינו במ"א)

(ו) וזאת לדעת בקרבנות היחיד באם עבר ח"ו על עבירה שחייב עלי' חטאת או עולה (בהרהור עבירה) או אשם ודאי ותלוי. יאמר הפרשה ויעסוק בדינים עכ"פ בקיצור הנדפסים. ואם יש בידו ב' עבירות ח"ו יאמר ב"פ הפרשה ועסק הדינים. כפי מספר העבירות שעשה כן ל"ל הפרשה. עיין בתב"ש

(ז) ונ"ל עוד כשעבר אדם ח"ו איזה עבירה בזה"ז. הגם שאמר הפרשה ועסק בדיני הקרבן המחויב לכפרת העבירה. הנה הגם שהבטיחנו הש"י ונשלמה פרים שפתינו. (וכן הבטיח הש"י לאברהם) עכ"ז נ"ל דזאת הכפרה לא תספיק רק עד יבנה ביהמ"ק ב"ב וכשיבנה ביהמ"ק ב"ב יחוייב להביא כל קרבנות שנתחייב (ותראה שהרי הרב אומר כן גם בקרבנות צבור. הוא ניהו הרב הרמ"ע בעל ע"מ. אומר שם שבמהרה בימינו נצטרך להביא כל התמידין ומוספין שחסרנו בגלות החל הזה עיי"ש. ועפ"ז אמרנו דלהכי תקנו אנשי כה"ג בנוסח תפלת המוספין. "את מוסף יום השבת הזה". או חג פלוני הזה. דתיבת הזה הוא שפת יתר ולפי האמור יונח דבאמת נצטרך אי"ה להקריב קרבן מוסף השבת הזה. המחוייב בזמן שאנחנו עומדים בו בעת ובזמן ההווה) ע"כ נ"ל לחוב גמור מי שעבר ח"ו איזה עבירה. מחוייב לכתוב על פנקסו כזאת וכזאת עשיתי ולכשיבנה ביהמ"ק אביא קרבן פלוני המחוייב. וראי' לדברינו מר"י בן אלישע שהטה את הנר בשבת וכתב על פנקסו וכו' כדאי' בשבת וכי ס"ד שר"י בן אלישע לא אמר הפרשה ועסק תורת דיני חטאת. אלא על כרחך דזה לא מהני רק עד בנין ביהמ"ק. ולכשיבנה ביהמ"ק החיוב במקומו עומד להביא קרבן המתחייב ולפי דעתי לא ממדת חסידות נגע בה ר"י לכתוב על פנקסו. דנ"ל דחיוב הוא הדבר מדינא דגמ' והוא ביומא (דף פ') אמר האוכל חלב בזה"ז צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין וכו' דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול ופירש"י האוכל כזית בינוני אל יכתוב מחוייבני חטאת אלא יכתוב כזית בינוני אכלתי שמא יבא ב"ד ויפטרנו מקרבן ונמצא מביא חולין לעזרה הנה נראה מזה שחובה הוא על האדם לכתוב על פנקסו מדאמרו צרי"ך שיכתוב וכו' מלשון צריך משמע דחובה הוא ודבר פשוט שהדין כן רק דמשמיענו שצריך