דרך פקודיך טז

(ב) והנה צריך להתבונן. הצדיק שהשלים חקו וקיים כל מה שאפשר לו לקיים. והלך למנוחתו בזה"ז. היאומן כי יסופר שישב בג"ע מחוסר באיבריו. עד אשר יבנה ביהמ"ק ב"ב. ויחזור אל העולם הזה וישמש בכהונ' וכיוצא (וכן יקשה זה ג"כ במצות הנמנעות בסיבה האם ישב מחוסר אבר עד אשר יזדמן לו התעברות באיזה נפש אך לזה י"ל שהש"י מזמין לו תיכף אחר פטירתו התעברות באיזה איש העושה מצוה הנחסרה לאותו הצדיק) ע"כ נ"ל לפי מ"ש בהקדמה ג'. דמן הצורך ודאי לקיים כל המצות מה שאפשר לו לקיימם דהיינו במחשבה ודבור. ולעשות כל ענפים היוצאים מכל מצוה וגם לכלול א"ע עם כ"י ולעשות המצות הכלולים מכל התורה כגון ציצית ושבת וכיוצא ואז יושלמו כל איברי נשמתו וחלוקא דרבנן. כיון שקיים כל מה דאפשר בזמן חיותו אך בהתחדשות הזמן כגון כשיבנה ביהמ"ק ב"ב הנה בא העת והעונה של המצוה העיקרית וא"כ לפי הזמן המתחדש עדיין לא קיים המצוה אזי ישוב לשבת בארץ בעוה"ז לעשות עיקר המצוה. והבן זה מה שנ"ל. ע"כ ממוצא הדבר שאין לך שום מצוה שלא יהי' באפשרי לקיימה בצד מה בכל זמן. ע"כ זאת עצתי גם בספרי הלזה להמציא בכל מצוה איזה עבודה בהשכל ודעת בכל זמן ועידן גם במצות התלויות בביהמ"ק. והתורה נצחית הוא

(ג) בכדי שיהיו הדברים מוטעמים עפ"י התורה נעתיק לך בקיצור מ"ש בספרנו אגר"א דכל"ה פ' תבא. בפסוק היו"ם הז"ה י"י אלקי"ך מצו"ך לעשו"ת את החוקי"ם האל"ה וא"ת המשפטי"ם ושמר"ת ועשי"ת אות"ם בכ"ל לבב"ך ובכ"ל נפש"ך. הספיקות הם א' מהו היום הז"ה דוקא. ב' למה לא אמר בקיצור מצוך לעשות החוקים והמשפטים בכל לבבך וכו'. ג' התחיל בעשיה וסיים בשמירה ועשיה. ד' למה השמיט בכ"ל מאד"ך (הגם שכבר כתבנו לעיל בפסוק הלזה דנלמוד ממנו מצות צריכות כוונה עיי"ש עכ"ז עוד טעמא בעי ליישב כל הספיקות) אך הוא לדעתי כפי מ"ש דצריך לקיים כל התרי"ג מצות בכדי להשלים החלוקא דרבנן ומה יעשה במצות שא"א לקיימן בזה"ז או אשר לא נזדמנו לו סיבת חיובם כפדיון הבן למי שאין לו בן בכור וכיוצא הנה ישתלמו בטוב כאשר ילמוד וישכיל להלכה פרטית פניהם ויצפה אימתי יבואו לידי ואקיימם בזה יחשב כעת לפני הבורא ית' כאילו קיימם והנה בסיום מצות בכורים וידוי מעשר נשלמו כל המצות אשר הם תלויות בארץ כי אין אח"כ בתורה רק ג' מצות היינו הליכה בדרכיו ומצות הקהל וכתיבת ס"ת. והנה אלו נוהגים בכל עת (כי גם מצות הקהל הגם שעיקר בזמן הבית עכ"ז גם בזמנינו מצוה לדרוש ה' חג בחג וכו' וגם הוא מצוה התלויה עיקר למלך. ואין ליחיד להתגלגל ע"ז כי המלך כולל כל העם וכמ"ש מרן הבאתיו לעיל) והנה אמר הכתוב בסיום המצות האלו שלא היו נוהגים במדבר בהעדר סיבתן שלא היו בא"י. אמר אל תאמר שכעת נעדרים ממך המצות האלו. רק היום הזה י"י אלקיך מצוך לעשות וכו'. הגם שלא באת אל הארץ והאיך יצדק זה לזה אמר ושמרת ועשית אותם בכל לבבך וכו' רצ"ל ושמרת תצפה עליהם. עי"ז ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך. רצ"ל זה יוחשב לעשיה מה שיהיו תקועים בלבך ובנפשך לעשותם והבן כי קצרתי וסמכתי על המשכיל. להבין דבר מתוך דבר. העושה כזאת יזכה להשלים החלוקא דרבנן גם היום עד אשר יזכהו הש"י להשלים בפועל כל המצות ודי בזה

(ד) וכיון שבאנו לכלל זה אדברה וירוח לי בפרט הזה ענין הקרבנות שאינם נהוגים בעוה"ר בזה"ז. הן קרבנות הציבור הן קרבנות היחיד המתחייב ע"י מעשיו הנה קרבנות הצבור. הוא ודאי שהבטיח הש"י לנו ונשלמה פרים שפתינו. ודאי דבר בעתו מה טוב לומר בכל פעם הפרשה של אותו הקרבן. כגון בכ"י פ' התמיד בבקר ובערב. וערב פסח פ' קרבן פסח וכן כל המוספים בזמנם. והנה זה הוא דוקא למי שלא חלק לו הש"י בבינה. אבל מי שהוא