דרך פקודיך קסד

שנתעברה) נסקלת על פתח שער העיר

(ה) מי שמצותה בפתח שער העיר והעיר הזאת היתה רובה עכו"ם סוקלין אותה על פתח בית דין ומי שמצותה בפתח בית אביה ואין לאביה בית או שאין לה אב נסקלת בבית הסקילה שלא נאמר פתח בית אב אלא למצוה

חלק

הדיבור

(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולהיות זהיר וזריז לשמור א"ע בכל מיני שמירה והרחקת האזהרה זאת כי היצר ביותר מסיתהו לעבירה זו דניאוף וקבלנו מרבותינו שבשביל זה היצר ביותר מתאווה לעבירה זו להיות שבזה נכלל כל תאוותיו ע"כ היא תאוה כוללת כל התאוות שע"י המעשה הזאת נולד האדם עם כל התאוות ע"כ ילמוד האדם ויחדש בשכלו ע"פ התורה גדרים וסייגים בהלכות שונות

(ב) הבא על הקטנה נשואה היא פטורה והוא בחנק ואם היא מאורסה הא פטורה והוא בסקילה

(ג) כל העריות חייבין עליהן אחד המערה ואחד הגומר ובין כדרכה ובין שלא כדרכה

(ד) הנה אם יראה האדם א"ע נקי מזה הלאו שיודע בעצמו שלא בא על אשת רעהו מעולם (ולא על שאר עריות) עכ"ז ענפי הלאו הזה מצויים בעוה"ר וכמעט ענין הלאו גופא בהרהור בא"א (או בעריות אחרות ובא לידי מעשה בהקיץ או בחלום הנה נהנה מגוף העבירה בדמיונו שהביאו לידי מעשה להריק מביעו לאשפות ח"ו ובפרט בעת שתייתו בכוסו ומהרהר בכוסו של חבירו הנה מרגיש עריבות העבירה במעשה שכפוף להדמיון והנה תראה הולד יוולד לפעמים ועפ"י הרוב כפי הרעיון במחשבה ומקלות של יעקב אבינו יוכיחו ומזה תדע כי הדמיון למעשה יחשב

(ה) ואפילו הרהור שלא הביאו לידי פועל מדאורייתא אסור ואפילו הרהור פנויי' כאשר יתבאר אי"ה ואפילו אינו מהרהר לעשות הדבר המגונה רק מהרהר ציור העבירה ועריבות' עיין בחלק המחשבה כי שם עיקר הדינים הללו

(ו) ובכלל האזהרה המסתכל באשה בכוונה (הנה הוא מוזהר מן התורה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לאפיקי אם ראה פתאום בלא הודע שלא בכוונה אינו עובר אבל צריך תיכף להיות עוצם עיניו וצריך האדם להתפלל שהש"י ישמרהו מראיית העין כמשד"ה העבר עיני מראו' שוא כי ראו' העין אינו ברשות האדם כי בפתע פתאום יוכל לבא לנגד עיניו איזה דבר ערוה ותיטב בעיניו ונהנה בראי' והוא אביזרי' דניאוף ועין רואה ולב חומד וכו' ומי שמקדש א"ע ומתכלל אל י"י ישמרהו לעד ונאמן הוא בעל מלאכתינו שישלם לנו שכר פעולתינו והוא ימסור בידינו את האברים שאינן ברשותו של אדם שיהיה ברבשתו לבל יראו רק הדבר המותר לנו לראות עפ"י התורה כמ"ש לאברהם אבינו התהלך לפני והיה תמים שעד עתה הי' שמו אברם מנין רמ"ג כי רק רמ"ג אברי' ברשותו משא"כ ב' עינים וב' אזנים וראש הגויה ואיכא גירסא החוטם ותרווייהו איתנהו להמשכיל בדבר חכמה וקרא הש"י שמו שמו אברהם מינין רמ"ח ונתן גם החמשה איברים הנ"ל ברשותו וכן פירשנו בפסוק יששכר חמ"ר גרם רבץ בין המשפתים ר"ל יששכר שהוא רבץ בין גבולי התורה לבל לצאת מגבול וגדר שגדרה לנו התורה הוא עשה מן גר"ס היינו רמ"ג איברים שהם ברשותי (חמ"ר) היינו רמ"ח איברי' שכולם ינתנו ברשותו: **(הג"ה עיני ראו ולא זר אצל כבוד אדמו"ר הרב מהריעי"נ זצוק"ל שהיו העינים ברשותו ואעפ"י שהיה מסתכל פנים בכוית לא ראה כי אם הנרצה לעבוד' הש"י עפ"י דרכי התורה ולא יכולתי להעלו' הדבר על הספר ע"כ הג"ה:)**