דרך פקודיך קנט

מפחדו והדברים ארוכים (וסמכתי על הטועם מעה"ח כל חיך הטועם יאמר לי לי) ואין דברינו עם אותן אשר אין להם יד ושם בחכמה כי יהי' להם כדברי הס' החתום אבל אתם ידיד הנאמן הנלבב דוק נא בדברינו תקיים מצות כיבוד בכל עת ורגע ויאריכון ימיך וייטב לך (המשכיל על הדבר ישוב אל יי' על העבר ויקבל ע"ע וכו' **(הג"ה וכענין הזה שמעתי מכביד אדמו"ר הק' מהיעי"צ זצוק"ל, פי' הפסוק יזכר עון אבותיו אל י"י (היינו אפילו אותן העונות שאבה ורצה לעשות ולא עלתה בידו גם הם יזכרו לפי י"י) וחטאת אמו אל תמח (היינו אותן העונות שהיו אצלו בבחי' א"ם היינו בספק אם יעשה אם לא גם המה יהיו נגד י"י תמיד

ודפח"ח

)** (ז) גם בפשיטות המצות כיבוד אביו ואמו ממש יש ג"כ לפרש הטעם למען יאריכון ימיך וכו' ע"ד הנ"ל שבכיבוד אביו ואמו המרמזין לבתי' או"א חו"ב יהי' תיקון מידותיו באריכות ובהטבה בלבד היינו בלא תערובות רע הבן הדברים וינעמו לנפשך המשכלת כי כמה מטעמי התורה גליתי לך

בזה

(ח) ובכתבי האריז"ל ישנו טעם למצות כיבוד או"א אפילו הבן עם אביו אינם משורש אחד בשורשי נשמותיהם) כי כל נשמה יש לה לבוש מאב ואם והכל הולך ע"י אותו הלבוש הן תורתו ועבודתו הן השפע משמים וכתב עוד האריז"ל שכל זה לא יומשך רק עד תחה"מ אבל לזמן התחיה כל הדברים יוחזרו לשורשם ולמקורם אין שייכות להבן עם האב רק כשהם משורש אחד עיי"ש ולפ"ז תבין משארז"ל שתחיית המתים תלוים במצות הלזו (דהנה הוקשה להם הרי אנו רואים כמה מכבדים שלא האריכו ימים ע"כ הוכרחו לפרש) למען יאריכון ימיך לעולם שכולו טוב וארוך והנה קשה למה נרמז הענין הזה דוקא במצוה הזאת הלא כל המצות מתן שכרם גנוז לחיי העולם והנ"ל דהנה נישתנית המצות הלזו הגם שיהי' הבן בעוה"ז משורש אחר עכ"ז מחוייב בכבוד האב להיות שסיוע חיותו ושפעו באה לו ע"י הלבוש שנתן לו האב ע"כ צריך לכיבוד כדי שיומשך לו אריכות ימים בטוב כי כל חיותו וטובו הוא פ"י הלבוש ובאם אינו מכבד הנה אינו ממשיך כח בלבוש לסייעו אבל לזמן התחי' אין מן הצורך לאותו הלבוש ואין חיוב בכיבוד רק שהוא משורש האב באצילות נשמתו זה יתחייב גם אז בכיבוד להיות האב הוא האור היותר גבוה ממנו והשפע של הנשמה התחתונה במעלה באה ע"י הנשמה הגבוה ממנו במעלה כדרך כל עילה ועלול. א"כ לפי"ז אותן הנשמות אשר הם בעוה"ז נאצלים משורשי נשמות אביהם גם בעודם בעוה"ז אין חיוב כיבודם מצד הלבוש רק מצד שורשם כי סיוע הלבוש הוא קטן לערך הצטרכות העלול אל העילה שאין לעלול מציאה כלל בזולת העילה משא"כ הלבוש הוא רק סיוע א"כ אותן הנשמות גם בעוה"ז בכבדם את אביהם אינו מטעם הלבוש רק מטעם העצם. וזה יהי' גם לזמן התחי' ואדרבא אז הוא העיקר שישובו איש א אחוזתו ע"כ עיקר אריכות ימיו של האיש הלזה הוא בעולם שכולו טוב וארוך משא"כ באיש שכיבודו הוא רק בחיוב מצד הלבוש המסייע בעוה"ז ואין לו שייכות לזמן התחיי' כי אינו משורש האב אריכות ימיו הוא כפשוטו בעוה"ז ממש ממילא כאשר אנחנו רואים איזה מכבד או"א שלא האריך ימים בעוה"ז נדע בוודאי שמצוות כיבוד שלו אינו מצד הלבוש רק מצד העצם ושכרו נכון לפניו לעולם התחי' ובזה יונח לנו מה מה שדרשו חז"ל שלא קיפח הש"י שכר עשו הרשע בקיימו מצות כיבוד אב ונתן לו אריכות בעוה"ז והנה אם נאמר דאין למצות כיבוד שכר בעוה"ז אין מציאות לשכרו בעוה"ז (וכן קשה ממעשה דדמא בן נתונה שנתן לו הקב"ה בעוה"ז כמבואר בגמרא) ולפי מ"ש יונח דהנה זה עשו הרשע אין לו שום חלק ונחלה בקדושת יצחק אבינו והנה מצות כיבודו הוא רק מצד הלבוש הנה נתן לו הקב"ה