דרך פקודיך קנח

טוב' הגידול והון שנתנו לו אם הוא כפוי טובה לא מיקרי זה בעיניו טובה ולא חפץ בטוב' ובברכ' ותרחק ממנו משא"כ כשמכבד' תגדל בעיניו הטובה והי' שכרו כפול מאת הש"י כאשר גזר במאמרו ולמען ייטב לך וא"כ לפי"ז צריך לכוין שעושה המצוה לשם מצות בוראו ולמען ייטב לו ולמען יאריך ימים ולפי דרשת חז"ל צריך לכוין שיאריך ימים בעולם שכולו טוב וארוך עיין סוף חולין להורות כי זה היא עיקר טובת אביו ואמו שהביאוהו לחיי עוה"ז להיותו עובד י"י יותר ממלאכי השרת ועוד יתבאר להלן

אי"ה

(ד) הנה המצוה הזאת מהמצות השכליות שהשכל מחייבן להיות שאו"א הולידוהו וגדלוהו וגדל' צערם עליו עד שנתגדל אין מן הצורך להאריך כידוע מהראוי שלא להיות כפוי טובה ע"כ מזא' המצוה ילמוד ק"ו שלא להיו' כפוי בטובת הבורא העודפו' עליו ועל או"א ועל כל הנבראים מבלי הקדים לו שום ברי' איז' טובה כמ"ש מי הקדמני ואשלם וכו' ובאם ח"ו האדם יכפור בטוב' אביו ואמו שהביאו לחיי עוה"ז בקל יוכל לבא לכפור ח"ו בטובת וכו' וכן אמרז"ל שאומר הש"י יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם

וכו'

(ה) הנה עפ"י פשוטו ג"כ המצות נוהגת בכ"ז ובכ"מ אפילו מי שאין לו אב ואם כי ע"י התורה ומע"ט שהאדם עוסק בהם מעטרין לאביו ואמו בג"ע ומעלין אותו מדרגא לדרגא ובפרט בחידושי תורה שהאדם מחדש ביום השבת וע"כ נסמך מצו' כיבוד למצו' שבת כנודע מכתבי האריז"ל א"כ זה הוא הכל בכלל מצו' כבד וכו' ובהתבטלו מתורה ומע"ט וכש"כ אם עובר עבירה ח"ו מבטל מ"ע דכיבוד א"כ זה הוא מ"ע שכל התורה תלי בה הבן הענין

(ו) ונ"ל בכלל מ"ע זו דכיבוד אב ואם הן המה חכמתו ובינת כלי המוחין שבמחשבתו שהן הם המולידים כל המדות יראה ואהב' וכו' כנודע הנה יחוייב בהן מצו' כיבוד לבל יבז' אותם בהשתמש במחשבתו בהרהורים רעים ותאוו' ושטותים רק יכבד' במחשב' התורה ועבודה ובפרט בהתבוננו' בגדולו' הבורא ית"ש ומש"ה ג"כ נסמך מצו' כיבוד למצות שבת שהשבת הוא יומא דאורייתא יומא דחכמת"א יומא דנשמת' הבן הדברים וינעמו לחיכך וכאשר תתבונן ברמז הדברים הללו על כיבוד כלי הדעת מוחין שלו מחשבת חכמתו ובינתו תבין הטעם למטן יאריכון ימיך כי כבר ידוע ימי"ם נקראים השבע מדו' שבאדם אהבתו ויראתו והתפארותו וניצוחו והודו ובהתייחד צדקתו וממשלתו (המשכיל יבין שזה כלל מדות האדם) הן הנה נגד הימים העליוני' חג"ת נהי"ם כנודע והנה הם בתחיל' גדולו של אדם בסוד הקטנות ובסוד נקודות שאין כל בדה בהתפשטותו שיעור קומתו שיהי' יראתו בהתגלות שיעור קומתו רק יראה מסותרת וכן מדת האהבה הכל בהעלם אבל כאשר יתבונן בחכמתו ובינתו בגדולות היוצר ב"ה ורוממותו אזי יתיילדו ויתגדלו מדותיו בכל שיעור קומתו בהתגלות ונעשה מכל מדה שהיתה בבחי' נקוד' התפשטות לפרצוף גהור ה"ס הפרצוף וזהו כבד את אבי"ך (החכמה המושכל הראשון כ"ח מ"ה) ואת אמ"ך (הבינה המושכל השני האיך ומה יעשה הדבר ותתבונן בדבר אביך הוא מגזירת אב"ה רוצה לעשות הדבר הוא המושכל הראשון אמ"ך הוא מגזירת א"ם שהוא המושכל השני מתבונן אם יעשה כך או כך) למען יאריכון ימיך (כפי שיתארכנו ימיך היינו מדותיך הנק' ימים יתארכו מנקודת לשיעור קומה שלימה לסוד פרצוף) ולמען ייטב לך (דהנה כל מדותיו הם בתחלת גידולו בבחינת טוב ורע שיכול להשתמש באהבתו לתורה ובעבודתו ולהיפך באהבת העולם וכן בכל מידותיו והמשכיל יבין. וזה כל האדם שע"י חכמה ובינה שלא יפריד הרע מן הטוב ויתבטלו הז' מדות של המדות הנפש הבהמיות ותאורנה המדות של הנפש הקדושה להשתמש בהן רק לטוב לא יאהב כ"א אהבה הש"י ואהבת תורתו ומצותיו. ולא יירא כ"א