דרך פקודיך קנז

לתבעו לדין רק שלא יכלימהו ולא יכעיסהו בדברים קשים רק בדברי' רכים באמור לו כתורה יעשה

(ד) אפילו במות האב ואם מחויב לקיים מצות כיבוד כשמזכיר שמם בתוך י"ב חדש לאחר פטירת' יאמר הריני כפר' משכבם ולאחר י"ב חדש יאמר זכרונם לחיי עוה"ב (עיין בחלק הדיבור)

(ה) אם צוה לו אביו לעשו' לו איזה שימוש ויש לפניו איזה מצוה לעשות ואותה א"א שתעשה ע"י אחרים יעשה המצוה שהוא ואביו חייבין בשימוש ועבודה להש"י ומכש"כ אם אמר לו אביו אפי' לעבור אד"ס לא ישמע לו מטעם הנ"ל

(ו) כיבוד אב קודם לכיבוד אם שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו אבל אם אמו כבר נתגרשה מאביו שקולין הם

(ז) גם אשה חייב' בכיבוד או"א רק מה שבעלה מונע אותה פטורה

(ח) מי שמיקל בכיבוד או"א מבטל מ"ע גדולה ונ"ל דפסול לעדו' מדבריהם וכמ"ש בהקדמה עיי"ש אא"כ עושה זאת מדעתם ובמחילתם

חלק

הדיבור

(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש דינים והלכות כפי שכלו וכמש"ל

(ב) בכלל כיבוד אב ואם כיבוד אשת אב בחיי האב וכיבוד בעל האם בחיי האם גם צריך לכבד אח ואחו' הגדולים ממנו בשנים וזהו מד"ס ואסמכינהו אקרא

(ג) כבר נתבאר דאם יש לאב נכסים אין מחוייב הבן לפרנס משלו ונ"ל דאם אין האב רוצה לפרנס את האם ואין הב"ד יכולין לכופו כגון שהוא גבר אלים מחוייב הבן לפרנס את האם משלו ומכש"כ אם אין האב מחוייב לפרנסה כגון שהיא מאותן שקנסום חז"ל שאין להן מזונות מחוייב הבן לפרנסה

(ד) נ"ל אפי' ממזר חייב בכבוד אביו ואמו הגם שנולד מהם בעבירה דהרי הוא חייב בכל המצות שבתורה

(ה) הא דנתבאר דגם לאחר פטירה או"א מחויב לכבדם כשמזכירם בתוך י"ב חדש יאמר הריני כפר' משכבם ולאחר י"ב חדש יאמר זכרונם לחיי עוה"ב הטעם הוא דלאחר יב"ח כבר נגמר דינם דמשפט רשעים בגיהנם אינם אלא יב"ח ונ"ל דמהאי טעמא י"ב חודש לאו דוקא רק י"א חדש דכשאומר כן אחר י"א חודש א"כ מחזיקם לרשעי' ומהאי טעמא אין אומרים קדיש רק י"א חודש כדי שלא להחזיקם לרשעים והה"ד בנידון דידן בחודש הי"ב לא יאמר הכ"מ רק זלה"ה

(ו) בכלל מצות כיבוד הנהוג בכל תפוצו' ישראל שיאמר הבן קדיש בצבור עבור נשמת אביו ואמו י"א חדשים שלימים אחר פטירתם וכן בכל שנה ושנה ביום היא"צ אומרים קדיש ומי שהוא יודע לעבור לפני התיבה עובר לפני התיבה כי זה נחת רוח להנפטר ועילוי לנשמתו כשאומר הבן קדושה וברכו בצבור

חלק

המחשבה

(א) ודאי צריך לכוין במ"ע זו לקיים מצו' בוראו ומ"ע דאורייתא היא וצריכה כוונ'

(ב) ונ"ל מדכתבה התורה מתן שכר המצוה בצד' למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך אפשר דהוא כמו טעם למצו' (מדלא כתב' התורה מתן שכר של כל המצות בצדם) וצריך לכוין לזה ג"כ כמו בכל המצות שטעמם מבואר בתורה דצריך לכוין הטעם

(ג) והטעם הוא לפי"ז דהנה אדם הבוזה אביו ואמו הוא כופר בטובתם שהטיבו עמו שהביאוהו לחיי עוה"ז א"כ אין נחשב זה בעיניו לטובה ע"כ אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם אבל כאשר יכבדם הרי גדולה בעיניו טובתם שהביאוהו לחיים ע"כ יאריך ימים וכ"ה בענין