דרך פקודיך קנג

היא כפשוטו ששבת ממלאכה זהו הטעם למניעה ממלאכה אשר ברא אלקים לעשות זהו הטעם הב' לקידוש כי בו ברא אלקים עיקר קיום העשיה שכל הנבראים יתקיימו ויולידו בדומה ויהי' שיעור הכתוב אשר ברא כמו ואשר ברא וכו' (רק שאין מן הצורך וא"ו דחד עניינא הוא והבן) ומה שחזר ופירש הטעם להורות שצריך לכוין הטעם כי הפסוק ויכל וכו' וישבות וכו' הוא רק סיפור המעשה מה שהי' במעשה בראשית וכשביאר לנו מצוה השבת ויברך וכו' ויקדש וכו' ביאר שוב לנו הטעם להורות דצריך כוונה לטעם הזה זה מה

שנ"ל

(ג) ממילא מחוייבין אנחנו לכוין ק הטעם במצות קידוש (וכן בהבדלה) שהשבת הוא זכרון למ"ב שהש"י עשה הכל יש מאין ונתן לנו יום שבת קדשו לקיים העולם כי ניתן בשבת כח הקיום והצורה המעמדת חומריו' העולם **(הגה ועיין בדברי הקדוש בעל אוה"ח בפ' בראשית פי' משארז"ל כל מי שאמר ויכולו כאלו נעשה שותף להקב"ה במ"ב ויונעמו דבריו לחיכך עפ"י דברינו אלה ותמצא טוב

טעם

)** (ד) והנה ניתן יום השבת דוקא לישראל עמו ועכו"ם ששבת חייב מיתה תבין הענין מכלל דברינו כיון שכל הזמן הוא חומר מבלי צורה והשבת הוא צורת הזמן המחי' החומר וכן כל אוה"ע הם חומרים בשר חמורי' בשרם וישראל הם הצור ן המקיימי' החומר כנודע א"כ יום הצורה ניתן לעם הצורה ועכו"ם ששבת חייב מיתה היינו ההעדר כמו שאין מבוא לגשמיי לבא לשמי השמים הרוחניים כי זה רוחניי וזה גשמיי ויתבטל הגשמיי בבואו לנגוע בקצה הרוחניי וכן ישראל הוא קדש ליי' (צורת כל הנבראים והאומות ע"כ) כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם וכו' הבן הדברים **(הג"ה על פי דברינו הנ"ל תבין נוסח השבת של אנשי כה"ג לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי (ר"ל שביתה ממלאכה ושוב) נתעלה ויושב על כסא כבודו כביכול מבלי הצטרך כביכול עשות מלאכה כביכול כמו אדם שגמר מלאכתו וישב על כסאו במנוח' כביכול כי כבר נגמר' המלאכ' גם בקיום לעולם כי תפארת עטה ליום המנוחה (ר"ל ליום הזה ניתן הלבוש ותפארת והיקר הזה נבזבזא רבתא הדא ליתן כח המנוחה הוא הצורה והקיום והחיות לכל הנבראים ושמא יאמר האדם שיש בשבת איזה כח מבלעדי בורא חלילה ע"כ אמר) זה שיר שבח של יום השביעי שבו שבת אל מכל מלאכתו (היינו שהשי"ת נתן לו נבזבזא רבת' הדא) ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לי"י (והוא כענין שאמרז"ל שבקשו מה"ש וכל הנבראים לומר קדוש לפני אדה"ר ואמר להם אני ואתם נבוא ונודה לי"י כי טוב בואו ונשתחוה ונכרעה נברכה לפני י"י עושינו) לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו שבח יקר וכבוד וגדולה יתנו לאל מלך יוצר כל המנחיל מנוח' לעמו ישראל (דייקא) בקדושתו ביום שבת קודשי) ר"ל הוא לבדו ית"ש היוצר כל והוא הנחיל המנוח' כח הקיום ביום שבת קודש הבן הדברים ויונעם לך) שמך י"י אלקינו יתקדש וזכרך מלכנו יתפאר בשמים ממעל היינו כח היצירה המכונ' לשמים ועל הארץ מתחת בחי' הגשמיות החומריות ר"ל אתה הוא הבורא החומר והצור' ישראל ועמים יום השביעי וששת ימי המעשה הבן הדברי' ע"כ הג"ה.)**

(ה) הנה עיקר מצוה לקדש יום השבת ולזכרו בכל ששת ימי המעשה לקבוע אמונת אומן בלבנו שהיא הבירא ית"ש יש מאין והוא השפיע כח החיות והקיום לכל הנבראים ובזולת השגחתו ושפעו וחיותו יתבטלו כל הנבראים הנה בענין הזה אין מן הצורך להאריך עוד כי ממילא מובן שהוא מקיר הדת והשב על השי"ת כאשר יתבונן במצו' הזו ישיב את אשר לא קיים המצוה הזאת במחשבה ודבור ומעשה והתרשל מללמדו