עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › דרך פקודיך

דרך פקודיך קכט

Derech Pikudecha 129 · דרך פקודיך · free full Hebrew text

Open in the reader →

(הוא עיקר הו' נרמז במצות הסיפור למען תספר וכו' ואת אותותי אשר שמתי בם היינו כביכול התלבשות רצונו באותיו"ת להודי' לנביא שאז נתאמת הענין דהנה פרע' כפר כאשר באו משה ואהרן והודיעו לו מציאות הבורא ב"ה שהוא למעלה מן כל המזלות ולא נדע מהותו רק הווייתו ומציאותו ע"כ באו אליו בשם הוי' והנה פרע' הכחיש באמרו אם יש מציאות בורא כזה האיך יצוייר שיתגלה בקולו ורצונו כביכול אל האדם ע"כ אמר מ"י הוא אשר אשמ' בקולו רצ"ל האיך אפשר לציי' מציאות הוי' ויהי' יכולת להאדם לשמוע בקולו ודיבורו והנה נתפרסם הענין בהראות האותות כמ"ש משה מפיו ית' וז"ש ולמען תספר וכו' ואת אותותי אשר שמתי בם כפשוטו שנתפרסם מציאות הנבואה ע"י האותות וג"כ רמז כמש"ל האותו"ת לשון אותיו"ת הבן הענין)

הז' שנבואת משרע"ה למעלה מכל הנביאים שנאמר ואהרן אחיך יהי' נביאך (הוא עיקר הז' נרמז ג"כ במצות הסיפור ולמען תספר וכו' וידעתם כי אני הוי' כאשר ידעת שגלות מצרים היא גלות הדע"ת ולא הי' באפשרי להיות הגאולה רק ע"י מי שנשמתו מסוד הדעת הוא משרע"ה אשר ידע"ו י"י משא"כ שאר הנביאים וז"ש וידעת"ם רצ"ל ענין היציאה כדי שתדעו שמקודם לכן היו גלות הדעת וזה א"א רק ע"י נבואת משה ע"ה שהוא למעלה מכל נביא מסוד הדעת וז"ש בתורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידע"ו י"י וכו' והבן)

הח' שיש תורה מן השמים שנאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וכו' (הוא עיקר הח' ונרמז ג"כ במצית הסיפור ולמען תספר וכו' וידעתם כי אני הוי' רצ"ל אחר היציאה הזאת תדעו כי אני הוי' כאשר אתגלה לכם בהר מתוך האש וע"כ התחיל במאמרו ית"ש אנכי י"י אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ וזה הענין נתאמת לנו ג"כ בסיפור יצ"מ כמ"ש בחו"ה דודאי כל מי שתגדל עליו חסדו ית' בייחוד מהשאר יחוייב לעבודה מיוחדת וכיון שחסדו גבר עלינו ביותר מכל העמים חייבנו בעבודה מיוחדת הוא. מצותיו ותורתו ועוד יש להעמיק בענין רק כי יאריך הסיפור המשכיל יתבונן בעצמו). והנה עיקר

הט' שלא תהי' תורה מוחלפת ולא ימיר דתו לעולמי' לא דיבר בו הרב הנ"ל ואנחנו נדבר מזה ויתבאר בדברינו ביתר ביאור גם עיקר הח' הנ"ל דהנ' במצרים הי' גלות הדעת לא ידע"ו את י"י כאשר נודע הדבר למבינים והש"י הוציאם להודיע כי הוא אלקי עולם י"י ויצא הדעת מן הגלות והנה הש"י ב"ה אינו מושג מהותו והנה הוציאנו להשיג רצונו והנה הוא ורצונו חד וגם רצונו אין סוף כי הוא וחכמתו ודעתו אחד כמ"ש הרמב"ם וא"א להשיג רצונו כמו שא"א להשיג מהותו כביכול רק נתן לנו השי"ת תורתו אור מעטה לבושו וזאת התורה ירדה מגבהי מרומים וכל התורה כולה בעצם שמותיו של הקב"ה וכל השמות תלוים בשם המפורש הוי' ב"ה א"כ כל התורה כולה נארגת ע"ש הוי"ה תורת הוי' תמימה דוק נא כל הדברים אלה בשל"ה בהקדמת תולדות אדם והנה בירידת התורה מעולם לעולם עד התלבשה בעוה"ז בסיפורים גשמיים הנה הוא הוא רצונו ית"ש אשר. נתלבשה לטובותינו בסיפורים ועניינים גשמיים אם יטעון ראובן כך ושמעון כך רצונו ית"ש הוא שיהי' הפסק כך וכך א"כ אנחנו משיגים רצונו ית"ש באמצעות התורה דוק כ"ז בס' תניא והנה רצונו הוא שמו (שמ"ו בגי' רצו"ן) הוא שמו ית' העצמיי כביכול שם הוי' ב"ה והוא תורת הוי' תמימ' הבן הדברים וכיון שהוא כן תבין ותדע עיקר הח' שכתבנו תור"ה מ"ן השמי"ם נרמז בוידעת"ם כ"י אנ"י הוי"ה והידיעה בהוי"ה הוא ע"י התורה בין והתבונן והעיקר הט שלא תהי' תורה מוחלפת דכיון שהתירה היא שמו ית' האיך יצוייר שינוי ח"ו בשמו ורצונו (הבן הדברים כי תסמר שערות הראש להרחיב הדיבור בזה ואתה דע לך):