דרך החיים צט
Derech Chaim 99 · דרך החיים · free full Hebrew text
Open in the reader →מהבית והתחילו למנות אבילות ואח"כ נתפס המת ולא ניתן לקבורה זמן ארוך אין צריכים להפסוק האבילות וא"ל להתאבל פעם אחרת אחר הקבורה אחר שהתחלת האבילות היה כדין: ז והא דאותן שהלכו עם המת לעיר אחרת מונים מיום שנקבר דוקא שלא חזרו אותן שהלכו לביה"ק אצל אותן שנשארו בבית אבל אם חזרו אצלם אפילו באו מביה"ק אצל האבלים הנשארים ביום הז' למנין אבילות שלהן קודם שעמדו המנחמים מהם שהנשארים עדיין נוהגים אבילות קצת גם אותן שבאו מונין עמהם ואין חילוק בין אם גדולים בין אם הקטנים הלכו לבית הקברות וחזרו וכן אם הביה"ק רחוק או קרוב אבל ביום הז' אחר שעמדו המנחמים מאצלם שפסק אבילותם מאותן הנשארים בבית אזי הבאין מביה"ק מונין לעצמן משעה שנסתם הגולל (שם): ח מי שמת לו קרוב ונודע לו במקומו מונה לעצמו אפי' בא אח"כ למקום המת אצל גדול הבית שהתחיל כבר להתאבל לא נקצר אבילתו משום זה וכן אם בא אצל הקרובים ואינו במקום שמת המת ולא במקום קבורה מונה לעצמו משעה שנודע לו אבל אם לא ידע שמת לו מת עד שבא אל הקרובים שבמקום המת או במקום הקבורה אם הוא במקום קרוב שהוא מהלך עשרה פרסאות אפי' בא ביום השביעי אם מצא מנחמים אצל הגדול אפי' שננערו לעמוד הואיל ומצא מנחמים שהאבלים נוהגים קצת אבילות מונה עמהם דכיון שהגדול מונה עמהם גם הוא מונה עמהם אבל אם לא מצא אצלן גדול הבית מונה לעצמו וכן גדול הבית שבא ממקום קרוב מונה לעצמו ואם הבא ממקום קרוב לא מצא גדול הבית מחמת שהלך עם המת לביה"ק אז הדין כך דאם חזר מבית הקברות אפי' ביום ז' כשיש מנחמים שהדין שגדול הבית מונה עמהם גם הבא ממקום קרוב מונה עמהם ואם לא חזר הגדול ביום ז' דמונה לעצמו גם הבא ממקום קרוב מונה לעצמו (שם): ט איזה נקרא גדול הבית הוא על פי האומד כשאם היו עוסקין בעזבון המת היו הדברים נחתכין על פיו והיו כולם הולכין אחר עצתו אפילו הוא קטן בשנים נקרא גדול הבית ואפי' אינו יורש כגון שאמו בכאן והיא מנהגת הבית היא נקראת גדול הבית והבעל נקרא גדול הבית אם מתה אשתו ואם באו אביה ואחיה מונין עם הבעל (שם): י מי שמתפלל ערבית ועדיין הוא יום ושמע שמת לו מת מונה מיום המחרת ואותו היום אין עולה לו אבל אם הוא לא התפלל עדיין רק הציבור התפללו ועדיין הוא יום אותו יום עולה לו ואם שמע ביום ל' אחר שהתפלל ערבית אז צריך למנות ז' ול' ולא אמרינן כיון שהתפלל ערבית הוי אז שמועה רחוקה דלקולא לא אמרינן דהוי לילה אבל יום ל' ששמע בו עולה למנין דממ"נ אם הוא יום עולה לו ליום א' ואם הוא לילה אז פטור מלמנות ז' ול' (ט"ז סי' ת"ב)
א האבל כל ז' אסור במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ותשמיש המטה (סי' ש"פ): ב מלאכה כיצד כל ג' ימים אסור אפילו עני המתפרנס מהצדקה ואם אין לו מה יאכל עושה בצינעא בתוך ביתו ותבא מארה לשכניו שהצרכוהו לכך וכן אסור לעשות פרקמטיא אפי' לעשות ע"י אחרים אפי' ע"י עכו"ם או עבדים ושפחות שמעשה ידיהן שלו אסורין במלאכה אם לא בדבר האבד וצריך שאלת חכם וכן כתיבה אסור אם לא מה שמותר בחוה"מ לכתוב (שם): ג מותר לקבל מלאכה בימי אבלו לעשותה אח"כ ובלבד שלא ישקול וימדוד (שם): ד כיבוד הבית הדחת כוסות וקערות והצעת המעות אין בהם משום מלאכה לאבל וכן מותר לאשה שהיא אבילה לאפות ולבשל בימי אבלה כל הצריך לה ולב"ב וכן אשה המשרתת אצל בעה"ב אחר ואירעה אבל מותרת לאפות ולבשל ולעשות שאר צרכי הבית בין שהיא משרתת בשכר בין בחנם אבל אסורה המשרתת לעשות מלאכה שא"צ אלא להרויח וכ"ש שלא תצא מן הבית כדין אבל וכן שמש בהכ"נ שאירעו אבל אסור לו לילך לבהכ"נ ולשמש בצרכי הקהל (שם)
א אבל תוך ז' אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן אבל פניו ידיו ורגליו מותר בצונן ואחר ז' עד שלשים מותר אפילו כל גופו בצונן אבל בחמין אסור ואפילו לחוף הראש בחמין אסור כל ל' (סי' שפ"א וע' ש"ך שם): ב יולדת אבילה שצריכה לרחוץ מותרת לרחוץ אפי' ביום א' של ז' מיהו אם אין לה צורך כ"כ יש להחמיר ביום א' של אבילות (שם): ג מי שתכפוהו אבילות שאירעו ב' אבילות זה אחר זה מותר לרחוץ כל גופו בצונן (שם): ד נדה שנזדמנה טבילתה תוך ז' אינה טובלת אבל ללבוש לבנים מותרת בימי אבלה ותלבוש ותציע לבנים כדרכה בשאר ימות השנה רק הרחיצה תשנה קצת שלא תרחוץ רק באותו מקום ובין ירכותיה בין בחמין בין בצונן ואחר ז' עד ל' מותרת לטבול כדרכה בשאר ימות השנה ומותרת ליטול הצפרנים בעצמה בסכין כדרכה בשאר ימות השנה (שם)
א אבל אסור בנעילת הסנדל כל ז' ודוקא של עור אבל אנפלאות של בגד או של גמי או של שער או של עץ מותר ואם הוא של עץ ומחופה עור אסור (סי' שפ"ב): ב יולדת מותרת לנעול מנעל כל ל' מפני שהצינה קשה לה וה"ה חולה ומי שיש לו מכה ברגליו (שם): ג אבל שהיה מהלו בדרך מותר בנעילת הסנדל וכשיגיע לעיר חולץ ואם היא עיר שרובה עכו"ם אין חולץ עד שמגיע לרחוב היהודים (שם)
א אבל אסור בתשמיש המטה וכן אסור בחיבוק ונישוק אבל בשאר דבר קורבה מותר כגון במזיגת הכוס והרחצת פניו ידיו ורגליו ומותרת לאכול עמו בקערה אחת בין באבילות דידיה בין באבילות דידה (סי' שפ"ג)
דין שהאבל אסור בתלמוד תורה כל ז'
א אבל כל ז' ימים אסור לקרות בתורה נביאים וכתובים משנה גמרא הלכות ואגדות ומותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה ובהלכות אבילות ובפ' אלו מגלחין והנ"מ בינו לבין עצמו אבל אינו לומד עם אחרים אלא הם נושאים ונותנים בה' אבילות והוא משיבן בשפה רפה (סי' שפ"ד): ב אם רבים צריכין לו להתלמד כגון מלמד תינוקות מותר ללמוד עמהם ביום שלישי או אפילו מי שלומד עם גדולים אם הם צריכין לו מותר ללמוד עמהם וכן מותר להורות איסור והיתר ליחיד השואל אותו אפילו ביום א' אם אין אחר אלא הוא (שם): ג האבל יכול להתפלל בימי אבלו להוציא רבים ידי חובתם (שם). ומצוה להתפלל שחרית וערבית במקום שמת שם ואפי' אין אבן שם כי יש בזה נחת רוח לנשמה (שם): ד אבל שיש לו בנים קטנים אין לו לבטלם מלימודם דאין אבילות לקטן (שם) ה ולענין לעלות לתורה כל ז' עיין לעיל בהל' קריאת התורה כי שם נתבאר הדין לנכון: