דרך החיים צח

דינים שאחר הקבורה

א אחר הקבורה מרחיקין ד"א מהקברות ואומרים קדיש דעתיד לחדתה עלמא כו' ותולשין עשבים בצרור עפרן וזורקין לאחורי ראשן ואומרים זכור כי עפר אנחנו וגם הוא רמז לתחיית המתים שיחיו מעפרן ויציצו ויפריחו כעשב השדה ורוחצין ידיהם במים ונוהגין בקצת מדינות לישב ז"פ אחר הרחיצה ואומרים בכל פעם ויהי נועם כו' יושב בסתר דהיינו בפעם א' אומרים עד מלת כי עם המלה ובפעם ב' יוסיף לומר מלאכיו ובפעם ג' עד יצוה ובפעם ד' עד לך ובפ"ה עד לשמרך ובפ"ו עד בכל ובפ"ז יסיים כל המזמור וכן כתב עט"ז שגם הוא נהג כן ומנהג אבותינו תורה ונהגו שלא ליכנס לבית אם לא רחץ ולא ישב ג"פ שלא יבואו רוחות הטומאה לביתו ובשעת רחיצת הידים יש לומר כפר לעמך ישראל כו' ויש לרחוץ גם הפנים ולומר ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וכשיקבר המת בי"ט יכולין לישב ג"פ כמו בחול וה"ה אם נקבר סמוך לשבת וכשחוזרין כבר קידש היום צריך לישב ג"כ ג"פ (שם)

דין סעודת הבראה לאיש ולאשה

א אבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו אבל בסעודה שניה אפילו ביום א' מותר לאכול משלו ומצוה על שכניו שיאכילוהו סעודה ראשונה משלהם כדי שלא יצטרך לאכול משלו ואם לא שלחו לו סעודת הבראה או שהוא יחידי בעיר אם יכול להתענות עד הלילה ולא לאכול טוב שיתענה ואם לאו שאינו יכול להתענות אין חייב לצער עצמו ומותר לאכול משלו (סי' שע"ח וע' בט"ז): ב אשה שאירע לה אבל אין לאנשים להברותה אבל נשים מברים אותה ואשה נשואה שאירע לה אבל אינה יכולה לאכול סעודה ראשונה משל בעלה כיון דבעלה חייב במזונותיה כשלה דמי וכן מי שיש לו סופר או שכיר ואוכל בשכרו ואירעם אבל לא יאכלו סעודה ראשונה משל בעה"ב אבל מי שזן יתום או עני בתוך ביתו או לבנו ובתו הגדולים בלי חיוב מזונות עליו ואירעם אבל יכולין לאכול סעודה ראשונה משל בעה"ב (שם): ג אם האבל אינו אוכל ביום א' וכן אם נמשך ולא הברוהו עד הלילה מותר לאכול סעודה ראשונה משלו (שם): ד אם נקבר המת בלילה אם אוכל סעודה ראשונה למחר מברין אותו וכן אינו מניח תפילין למחר משום דהיום הולך אחר הלילה והוי יום א' לענין שמתחיל האבילות למנות (שם): ה אין מברין על הקטן אא"כ הוא בן ל' יום שלימות או קים לן ביה שכלו חדשיו (שם): ו מי שנקבר בע"ש מט' שעות ולמעלה שאסור אז לקבוע סעודה אין מברין אותו משום כבוד שבת (שם): ז אם שמע שמועה קרובה בשבת אין מברין אותו בשבת וכן ביום א' אין מברין מפני שכבר נדחה יום א' אין מברין אותו אח"כ וכן היכא שצריך למנות ז' ול' אחר הרגל אין מברין אותו ביום שיתחיל לנהוג האבילות (שם): ח מברין על שמועה קרובה דהיינו ששמע תוך שלשים למיתתו ואין מברין על שמועה רחוקה דהיינו ששמע לאחר ל' יום (שם): ט כיון שנקבר המת מותר לאכול בשר ולשתות יין מעט בתוך הסעודה כדי לשרות האכילה שבמעיו (שם): י סעודת הבראה צריכין להברות אותו תחילה בביצים או בתבשיל של עדשים זכר לאבילות ואח"כ מותר לאכול כל צרכו (שם): יא אבל מנודה אין מברין אותו ואין מנחמין אותו אבל מנודה שמת מברין אבליו ומנחמין אותם (סי' שע"א)

דין על איזה מת מתאבלין

א על אלו מתים מתאבלין. אביו. ואמו. בנו. ובתו. ואחיו. ואחותו. בין מאביו בין מאמו. בין בתולה בין נשואה. ואשתו דוקא שהיא כשירה ונשואה. אבל פסולה או אנוסה לא אבל בנו ובתו ואחיו ואחותו אפילו שהם פסולים מתאבלין עליהם אבל אם נולדו משפחה או נכרית אין מתאבלין עליהם. הגר אפי' על אמו שנתגיירה אינו מתאבל: (סי' שע"ד): ב קרובים הפסולין לעדות מראין מקצת אבילות עד אחר שבת הראשון. היינו שאין משנין בגדיהם בשבת ואין רוחצין בחמין וגם אין לחוף הראש רק במים פושרין וגם אין לאכול חוץ לביתו אפילו סעודת מצוה. אבל כתונת לבן אין למנוע לכבוד שבת גם אין לשנות מקומו בביהכ"נ (שם): ג תינוק כל שלשים יום ויום שלשים בכלל אין מתאבלין עליו (שם)

דין אימתי מתחיל האבילות

א מאימתי חל האבילות משיקבר ונסת' סתימת הקבר בעפר מיד מתחיל האבילות ויש לחלוץ תיכף מנעליו בביה"ק ואם צריך לילך מביה"ק לביתו בין שכונת עכו"ם א"צ לחלוץ שם רק יתן עפר במנעליו וכשיבוא לביתו יחלוץ אותם [סי' שע"ה שפ"ב]: ב אם הקברות סמוך לעיר והאבלים חזרו משער העיר ולא הלכו עם המת לביה"ק אין מונין ז' ול' עד שיאמרו להם שנסתם הגולל (ש"ך) ונלענ"ד שא"צ לינהג אבילות עד שנודע שנסתם הגולל אבל אם חלצו הסנדל ונהגו אבילות קודם שבאו הקוברים מבית הקברות והי' סמוך לחשכה ואח"כ באו הקוברים מבה"ק בלילה ואמרו שנסתם הגולל כשהיה יום קצת אף שהאבלים לא ידעו מזה רק שמספק נהגו אבילות עולה להם למנין שבעה ושלשים כן מוכח ממה שכתב רמ"א שאם הי' סבור שנסתם הגולל והתחיל להתאבל ואח"כ נודע לו שטעה חוזר ומתחיל באבילות מחדש משמע שאם אח"כ נודע לו שנהג אבילות כדין עולה לו מה שהתאבל וכן הקובר מתו בערב הרגל והוא סמוך לחשיכה יכולין האבלים שאין הולכין לבית הקברות לחלוץ מנעלים תיכף ואח"כ כשיבאו הקוברים מבית הקברות ויאמרו שנסתם הגולל כשהיה קצת יום מבטל הרגל את האבילות של שבעה: ג אם שולחין את המת לעיר אחרת משיחזרו פניהם מללוות מתחיל האבילות למנות מיום זה שבעה ושלשי' ואם גדול הבית הולך עם המת (ולקמן יתבאר מי נקרא גדול הבית) הכל נגררין אחריו ואין מתחילין למנות אלא משנקבר אבל אם גדול הבית נשאר בכאן וקטן הולך עם המת אין הקטן נגרר אחר הגדול לקולא למנות תיכף משיוציא המת מהבית (שם) ונראה דאם גדול הבית הולך עם המת דהדין דאף אותן שבבית מונין משיקבר לכתחילה אין צריכי' לנהוג אבילות עד שנודע להם שנקבר ואם נהגו מקודם אבילות מספק ואח"כ נודע להם היום שנקבר בו עולה להם מספק הימים שנהגו אחר הקבורה אבל אם לא נהגו אבילות צריכין למנות מיום שהתחילו לנהוג (ואין דומה לזלזל במקצת ימים דסי' שצ"ו דא"צ להשלים כיון דכאן פטורין מספק קודם שנודע כנלע"ד): ד והא דאותן שבבית אין מונין עד שנקבר כשהלך גדול הבית עם המת דוקא כשיכולין לבוא אל הקבר תוך שלשה ימים אבל ברחוק מזה אותן שבבית מונין תיכף משיצא (שם): ה היכא דאין אותן שבבית מונין אלא משנקבר הימים שבינתיים אינו נוהג לו אבילות ולא אנינות ומותרין בבשר ויין וחייב בכל המצות דחשוב כמסרו לרבים דסימן שמ"א אבל אסור לישב במטה ואסור בתשמיש וברחיצה וסיכה ושמחה ושאלות שלום וכן הדין בכל מקום בימים שאין נוהג אבילות בין מיתה להתחלת מנין ימי אבילות מלבד במת בתפיסה או בדרך ולא נתייאשו מלבקשו שלא חל עליהן אנינות ואבילות מותרים אפי' בתשמיש (רמב"ן בספר תורת האדם שער מי שמתו מוטל לפניו): ו אם שלחו המת לעיר אחרת במקום שאותן שבבית מתחילין משיצא המת