דרך החיים צז

לישן על גבי המטה אפי' כפויה וכ"ש שאסור בתשמיש המטה ואסור ברחיצה וסיכה ושמחה ושאלת שלום ותספורת ובמלאכה אבל מותר לצאת מפתח ביתו והטעם דודאי יותר מר הוא קודם שנקבר ומוטל לפניו ולא התירו לו רק דברים שצריך לו לעסוק בצרכי הקבורה כגון לילך חוץ לביתו במנעל ובסנדל לכן התירו לו אותן הדברים אף בשעה שאין צריך לצרכי הקבורה ונתבאר לעיל בהלכות צדוק הדין: י מי שמת בתפיסה ולא ניתן לקבורה אינו חל על הקרובים לא אנינות ולא אבילות ומותרין אפי' בתשמיש (רמב"ן בת"ה ויו"ד סי' שמ"א) והא דגם אבילות לא חל עליהם הוא מטעם דאבילות אינו חל אלא אחר קבורה או אחר שנתייאשו מלקברו דהיינו שסוברים בדעתם שלא יקברוהו כלל כגון שהיתה הגזירה שלא יקברוהו כלל מחמת שנאה ולא מחמת ממון שאז אין עשוי להתבטל אבל כשהוא מחמת ממון אף שהמושל רוצה ממון הרבה מ"מ חשוב כלא נתייאשו: יא הא דלא חל אנינות כשלא מניחין את המת לקברו היינו שהמת אינו ברשותם וסוברים שלא יקברו אותו כלל אבל אם המת ברשותם ואין מניחים לקברו יום או יומים אף שיודע שיעכבוהו מלקוברו יום או יומים חשוב כאלו לא נתייאשו וחל עליהם אנינות: יב וכן מי שנהרג בדרך או גררתו חי' או שטפו נהר ולא נתייאשו מלקברו אין חל על הקרובים לא דין אנינות ולא דין אבילות ומונים לו שבעה ושלשים מיום שנתייאשו מלקברו (י"ד סי' שמ"א): יג וכל הני דינים אם אחר שנתייאשו מצאוהו או שניתן להם רשות אין עליהם אנינות כמו במלקט עצמות (בסי' ת"ג): יד אם הקרובים בתפיסה אין חל עליהם דין אנינות אבל אבילות חל עליהם אחר הקבורה (י"ד סי' שמ"א)

דיני קבורה

א אין קוברין ב' מתים זע"ז או זה אצל זה ולא ב' ארונות זע"ז אא"כ יש ו' טפחים הפסק עפר שזהו שיעור דופן שיכול לעמוד בעצמו ואין דופן הארון מצטרף דבעי' הפסק עפר ו' טפחים אבל יכול לקבור איש או אשה עם בניהם או בנותם או עם בן בניהם או בת בניהם ואח ואחות שהם קטנים בני ג' שנים ביחד (סי' שס"ב ועיין בב"י בטור י"ד): ב אם מצאו נסרים או חרסים בשעת חפירות קרקע או עצם אדם מחזירין העפר למקומו וחופרין במקום אחר דאסור לקבור המת אפי' בצד עצמות ולא עצמות בצד המת וכן אסור לפנות העצם למקום אחר ולכן מחזירין העפר: ג אסור לפתוח הקבר תיכף אחר שנסתם הגולל אפי' אם שכח לעשות בו איזה מנהג (שם): ד שנים שהם שונאים זא"ז אין לקברם זה אצל זה אפילו כשיש ביניהם דופן ו' טפחים (שם): ה קוברים אותו בציצית רק שקורעין אחת מן הציצית או שפוסלין את הציצית (סי' שנ"א): ו כשעושין ארון שלם לבכורים ולכהנים יעשו נסר התחתון בענין שלא ימלא רחבו את רוחב הארון שיהיה נראה עפר משני צדדים (שם): ז יש להבן להעצים עיני אביו ולשום חרסים עליהם (שם בש"ך בשם הדרישה): ח מקפידין שלא ליקח מרא וחצינא מיד חבירו כשקוברין המת אלא זורקין ואח"כ לוקחין אותה וכן בשעת הנטילה אין ליטול הכלי מיד מי שרוחץ. ואחר שהניחוהו בקבר מהפכים את המטה שלשה פעמי' (חקר דעת)

דין מת ביו"ט א' וביו"ט ב'. א מת בי"ט ראשון לא יתעסקו בו ישראל ואפי' יסריח אם א"א ע"י עכו"ם אבל אם אפשר ע"י עכו"ם יתעסקו בו עכו"ם (אבל ע"י קראים אסור לקברו בי"ט א' משום דלפני עור לא תתן מכשול דאע"פ שחטא ישראל הוא) אפי' מת בו ביום ואפילו יכולין להשהותו עד למחר שלא יסריח אסור להלינו עד יו"ט שני כדי שיתעסקו בו ישראל וכל זה בעשיית קבר ארון ותכריכין אבל להלבישו ולחמם לו מים לטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר מותר ע"י ישראל אבל הכיסוי שמכסין את המת בעפר צריך לעשות ג"כ ע"י עכו"ם דמילוי גומא הוי כבונה (א"ח סי' תקכ"ו וע' ט"ז שם) וטוב ליזהר לטהרו ע"י קש ע"ג העור או נסר ולא ע"י בגד שלא יבואו לידי סחיטה (שם):

ב בשבת ויוה"כ לא יתעסקו בו כלל אפי' ע"י עכו"ם אפי' רק להוציאו מן הבית לבית אחר אסור אם לא לצורך מצוה או חתונה כמו שנתבאר בא"ח סי' שי"א ס"ב ע"ש דמותר לטלטלו ולהביאו לבית אחר ע"י עכו"ם ונתבאר דין זה לעיל בארוכה ע"ש:

ג מת בי"ט ב' אם אפשר ע"י עכו"ם יעשו ע"י עכו"ם חפירת הקבר ועשיית הארון והתכריכין וכן מה שמכסין אח"כ הקבר בעפר כמו בי"ט ראשון אבל אם א"א ע"י עכו"ם יתעסקו בו ישראל לכל מה שצריך כדרכו בחול וכן מותר לטהרו בסדינין ואין חוששין שמא יבאו לידי סחיטה רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים (שם). ודוקא שרוצה לקברו בו ביום אבל אם אין רוצה לקברו בו ביום אין עושין בו שום דבר איסור מלאכה ואפי' בטלטול אסור (א"ר שם דלא כמ"א) אפי' ע"י עכו"ם אם לא מחמה לצל ע"י ככר או תינוק (שם):

ד בי"ט שני אם אין עכו"ם להתעסק שמותר ע"י ישראל מ"מ אם יש בעיר א' שהכין לו תכריכין יקחו אצלו התכריכין שהם מתוקנים כדי שלא יצטרכו לחלל י"ט ב' (שם):

ה הקברנים אסורים ליקח שכר קברנות בי"ט וכן אסורים לקצץ הדמים עם בעל החנות בעד דמי הבגד שלוקח על התכריכין כדרך שעושה בחול שלא עשו חכמים י"ט כחול לגבי מת רק משום כבודו של מת שלא יהי' מוטל בבזיון אבל לשאר דברים אסור כמו י"ט רק היכא שצריך לקצץ כגון אם לוקח אצל בעל חנות עכו"ם בודאי הכל שרי (שם):

ו מותר להוליך המת בי"ט מעירו לעיר אחרת אם אין בעירו קברות ישראל כדי לקברו בקברות ישראל היינו י"ט א' ע"י עכו"ם ובי"ט ב' ע"י ישראל אפילו אם יכול לקברו במקום שמת מ"מ מותר כדי שיהיה נקבר בקברות ישראל אבל אם לא יקברוהו היום אסור להוליכו בי"ט כדי שיקברוהו למחר (שם). אם יש קברות בעיר וצוה להוליך אותו לקברות אבותיו אסור לחלל י"ט מחמת זה ואם יש לחוש שמא יסריח קוברין אותו במקומו ואי ליכא למיחש שמא יסריח מלינין אותו ומוליכין אותו לקברות אבותיו דמצוה לקיים דברי המת (שם):

ז מותר ללוות המת בי"ט א' בתוך התחום ובי"ט ב' אפי' חוץ לתחום מותר וחוזרין למקומן בו ביום אבל אסור לרכוב על בהמה כדי ללוות המת בי"ט ב' אפי' האבלים אבל הקברני' אם א"א להם לילך לקברו רק שצריכין לרכוב מותרים בי"ט ב' לרכוב על הבהמה ומ"מ לא ירכבו בעיר מפני האומות שיאמרו שמחללין י"ט (שם):

ח אם נודע לבני עיר אחת שישראל מת רחוק משם ד' או ה' ימים ולא ניתן לקבורה ומוטל בבזיון כגון בשדה אף שלא יוכלו להגיע אליו עד אחר המועד מותר לצאת לדרך בי"ט ב' כדי למהר קבורתו שלא יהא מוטל בבזיון אבל אם אינו מוטל בבזיון כגון בבית אין לחלל י"ט בשבילו אם לא יגיעו לקוברו בי"ט (שם):

ט כשמת בליל י"ט ב' דמתעסקים בו ישראל אם אין עכו"ם כשהוא אדם חשוב צריכין ללוותו וממתינים לו עד אחר התפלה וקוברין אותו קודם האכילה ובאם לאו מתאספין י' ב"א וקוברין אותו בשעה שהש"ץ אומר פיוטים ואם מת סמוך ליציאת ביהכ"נ והשיהוי עדיין זמן רב להכין התכריכין ועשיית הארון והקבר שעי"ז ימנעו משמחת י"ט יש לקברו אחר האכילה (שם):

י אין מוציאין המת סמוך לק"ש אפי' באדם חשוב בשאין שהות לקברו קודם שיגיע זמן ק"ש וקודם ק"ש של ערבית מוציאין ואם הוא מפלג המנחה ולמעלה דהיינו ט' שעות ומחצה זמניות קורין ק"ש תחלה ואח"כ מוציאין (א"ח סי' ע"ב):