דרך החיים צו

ולקרוע בתוך ג' אצבעות (שם): יג אסור לקרוע בי"ט אפילו בי"ט שני אבל בחוה"מ קורע אפילו על שאר קרובים ואם שמע שמועה רחוקה בחוה"מ אין קורעין בחוה"מ אפילו על אב ואם רק אחר הרגל וכן אם נקבר בי"ט אין קורעין אפי' בחוה"מ רק אחר יו"ט (שם): יד קטן שמת לו מת אם לא הגיע לחינוך קורעין קריעה כל דהוא משום ע"נ אבל קטן שהגיע לחינוך מצוה לקרוע כגדולים (שם)

דיני אונן

א מי שמת לו מת שחייב להתאבל עליו בחול הרי הוא אונן ופטור מתפלה וק"ש [ומיהו אם יש מתעסקין זולת היתום מותר לו לילך לבהכ"נ לומר קדיש על אביו ומכ"ש בשבת וי"ט ודוקא כשאין אבלים אחרים אבל כשיש אבלים אחרים לא] [ט"ז סי' ע"א ופ"מ] ופטור מכל הברכות [מיהו אם נקבר המת לאחר שאכל ועדיין לא עבר הזמן שיתעכל המזון חייב לברך ברכת המזון וכן באשר יצר אם עשה צרכיו בעודו אונן חייב לברך אשר יצר אחר שנקבר המת אפילו כל היום דדמי להבדלה אם לא הבדיל יום ראשון בעודו אונן מבדיל ביום שני משום דכך המשך החיוב של הבדלה ואינו מטעם השלמה דנימא כל שפטור מן החיוב פטור מהשלמה כמו שמבאר הרא"ש סוף מ"ק ור"פ מי שמתו ה"נ כל שלא נתעכל המזון עדיין זמן המשכת חיוב בהמ"ז וכן באשר יצר אפי' כל היום יכול לברך כנ"ל] אפי' ברכת הנהנין ומכל המצות האמורות בתורה עד שיקברוהו וישליך עפר על המת ואם יש חבורה בעיר שנוהגין שכתפים מיוחדין להוציא המת ולאחר שנתעסקו הקרובים בצרכי הקבורה ימסרוהו להם והם יקברוהו משמסרו להם חייב בכל המצות (פ"מ סי' ע"א) וכן מקום שמוליכין המת מעיר לעיר אם מקום קרוב הוא הוי אונן אבל אם המקום רחוק כגון מהלך ב' ימים מותר עד שיבואו לעיר קבורתו (י"ד סי' שמ"א לענין בשר ויין דמותר וכבר כתב הרב"י בא"ח סי' ע"א דזה וזה שוין ע"ש וכן ראיתי להרב בעל דגול מרבבה בי"ד סי' שמ"א ע"ש):

ב ואם עבר זמן תפלה אחת בעוד שהוא אונן כפי שנתבאר לעיל סעיף א' א"צ להשלים אותה תפלה בתפלה הסמוכה כגון שהי' מתו מוטל לפניו מעלות השחר והאיר כל פני המזרח (א"ר סי' פ"ט וע"ש בדיני תפלה) עד אחר חצות [ולא יתפלל בהחצי שעה שלאחר חצות עד זמן מנחה גדולה כמ"ש הב"י ורוב האחרונים] לא ישלים במנחה דל"ד לשכח או נאנס ולא התפלל שחרית דמשלימה במנחה דהתם באמת היה החיוב רק שע"י סבה לא התפלל משא"כ כאן דהוי פטור מדין (עיין סימן ע"א בא"ר וביו"ד סי' שמ"א) וכן הדין במנחה ובמעריב:

ג וה"מ אם היה מתו מוטל לפניו מעת התחלת חיוב התפלה עד השלמת זמנה כמו שנתבאר סעיף ב' אבל אם מת לאחר שכבר התחיל החיוב עליו כגון אם לאחר שהאיר כל פני המזרח אע"פ שלא קברוהו עד אחר חצות משלים בזמן מנחה דהואיל וחל עליו החיוב מתחלת עת שבא זמן התפלה אעפ"י שלא היה שהות לגמור התפלה מ"מ כיון שחל עליו החיוב חייב להשלים אח"כ בזמן מנחה [דהא הרא"ש פ' מי שמתו מדמה לחיגר דל"ל תשלומי' ע"ש והנה הכ"מ פ"ב דחגיגה ה"ה כ' דהיכא שנטמא לאחר שעלה ע"ה כיון דחל עליו החיוב צריך להשלים א"כ ה"נ דכוותי'] [עיין רמב"ם ה' חגיגה פ"ב ה"ה וכ"מ שם ותמצא מבואר כאשר כתבתי ודו"ק] (שם):

ד ואם נמשך אנינות עד סמוך לסוף זמן ק"ש שהוא עד רביע היום כפי ערך השעות של יום [כמ"ש לעיל בהלכות ק"ש ע"ש] ואם יתפלל כסדר יעבור הזמן של ק"ש יקרא ק"ש בלא ברכות ואח"כ יתפלל כסדר ויקרא עוד הפעם ק"ש עם הברכות [עיין סי' נ"ח דאם קרא ק"ש שלא בזמנה יקרא אח"כ עם ברכותי'] ואם נמשך עד לאחר ארבע שעות הברכות שחר דהיינו מה שקודם ב"ש לא יאמרם אף שיש לו פנאי (עמ"א ר"ס ע"א) וביאור דבריו שם שכיון שאמרו בגמרא לכל אלו הברכות זמן כמ"ש כשנועל מנעליו מברך כו' ואף שקי"ל בסימן מ"ו דעל צורך העולם הוא מברך ואף אם ניעור כל הלילה מברכים על צרכי העולם היינו עד זמן קימה שהוא שליש היום כמו בק"ש ע' סי' נ"ח זולת ברכת התורה וברכת שלא עשני גוי ושלא עשני עבד ושלא עשני אשה אותן הברכות יברך (ולא יניח תפילין ע' יו"ד סי' שפ"ח) ויתפלל כסדר (ואלו הברכות זמנן כל היום ואפי' אחר חצות אם נקבר יאמרם):

ה אם נמשך עד סמוך לזמן תפלה שהוא עד שליש היום כמו שנתבאר לעיל בדיני תפלה ואם יתפלל כסדר יעבור זמן התפלה ויצטרך להתפלל ש"ע אחר שליש היום יתפלל באופן שנתבאר לעיל בדין איחר לבא לבהכ"נ סעיף א' ואילך כסדר ע"ש ה"נ יתפלל כמבואר שם דאם אין לו פנאי בכדי להתפלל עם הציבור ידלג ה"נ ידלג בכדי להתפלל שמ"ע קודם שליש היום ואם יש לו שהות יתפלל הקודם קודם כמבואר שם ואם השעה דחוקה לו שאם יתפלל מברכת היוצר יצטרך להשלים תפלת שמ"ע אחר שליש היום ואם יתפלל שמ"ע לבד לא יוכל לברך הברכות יוצר אור ואהבה רבה ואמת ויציב עד גאל ישראל קודם שליש היום ותו לא יוכל לאמרם דכבר עבר זמנן אבל התפלה אף שיעבור שליש היום ולא יהי' לו שכר תפלה בזמנה מ"מ יהי' לו שכר תפלה שלא בזמנה וגם בכדי להסמיך גאולה לתפלה מוטב שיברך הברכות קודם שליש היום והתפל' לאחר שליש היום ואח"כ לא יאמר עוד ברכות פסוקי דזמרה רק פסוקי דזמרה בלא ברכות כמו שנתבאר לעיל בדיני איחר לבא ע"ש:

ו אם יש להאונן בן למול מלין אותו בבהכ"נ קודם עלינו כמו שאר פעמים וגם האונן מותר ליכנס לבהכ"נ רק לא יברך ברכת להכניסו רק הסנדק יברך מיהו אם אפשר למהר לקברו קודם שיצא מבהכ"נ בשחרית יש לקברו (ט"ז סי' שמ"א ביו"ד וא"ר סי' קל"ב) ולענין לקרות לאונן לתורה נתבאר לעיל בדיני קה"ת ע"ש:

ז מי שמת לו מת בשבת אינו נוהג בעצמו דיני אנינות כלל וחייב בכל המצות [זולת דברים שבצינעא] וכן ביוה"כ ולילי יו"ט ולילי פורים שקורין את המגילה (ועיין בזה בש"ע א"ח ס"ס תרצ"ו) אבל ביו"ט ראשון אם רוצה לקברו ע"י עממין פטור או אפילו בי"ט שני אפילו אינו רוצה לקוברו עתה ג"כ פטור אם לא שא"א לקוברו ע"י אונס או מחמת איד עכו"ם [ע' מ"א סי' תקמ"ח וא"ר שם] אבל בלילי י"ט יקדש ויתפלל הכל ואין בו דין אונן [ע"ש וכן הסכמות רוב אחרונים] ואם מת בשבת ולא קברוהו במ"ש יבדיל ביום א' וה"ה אם לא קברוהו עד יום ג' יבדיל ביום ג' ותו לא אבל לא יברך על נר ובשמים (סי' רצ"ט ע"ש וע' יו"ד סי' שמ"א) ולא יאכל בפני המת אפי' בשבת משום לועג לרש אלא יאכל בבית אחר ואם אין לו בית אחר יעשה מחיצה שאינ' נופלת ברוח מצויה אפי' בהפסק סדין ואם אין לו סדין יחזיר פניו ויאכל (ע' יו"ד סו' שמ"א):

ח אבל ביום ראשון (אפי' ביום שנקבר שאינו יום המיתה כיון שהוא יום ראשון לאבילות ולמנחמים) (א"ר סי' ל"ח) לא יניח תפילין אבל אם מת או נקבר בחוה"מ מניח תפילין בין בחוה"מ בין אחר המועד אף שהוא יום ראשון לאבילות מ"מ כבר נחמוהו מנחמים במועד (שם) וכן כשנקבר בי"ט שני יניח תפילין אחר המועד דיו"ט עולה למנין שבעה ויום שאחר המועד יחשב לשני (פ"מ א"ח סי' ע"ב) וכן אם שמע שמועה קרובה [דהיינו בתוך שלשים אפי' ביום שלשים עצמו]. ג"כ פטור (יו"ד סי' שפ"ח וסי' ת"ב) ואפי' בא לו שמועה קרובה בשכבר הניח תפילין והתחיל להתפלל חולץ אבל אם שמע שמועה רחוקה (דהיינו לאחר ל') באמצע פסוקי דזמרה וכה"ג לא יחלצן רק יחלוץ מנעליו (ע"ש ובא"ר סי' קל"ב) אבל אם שמע בלילה או נקבר בלילה אינו מניח תפילין ביום (א"ר סי' ל"ח):

ט כל זמן שאינו נקבר המת אינו חולץ מנעל וסנדל ואינו חייב בעטיפת הראש אך אסור לו לישב או