דרך החיים צד

דין מקום קביעת המזוזה בפתח

א כשקובע המזוזה יברך אקבמ"ו לקבוע מזוזה וכשקובע הרבה מזוזות בפעם אחת מברך ברכה אחת לכולם (אבל שהחיינו אינו מברך משום דאינו בא מזמן לזמן) (סי' רפ"ט):

ב איזה מקום קביעתה בתוך חלל הפתח בטפח הסמוך לחוץ [כדי שיפגע במזוזה תחלה א"נ כדי שתשמור כל הבית מן המזיקין] ואם שינה אינו מעכב בדיעבד ובלבד שיניחנה בתוך חלל הפתח ואותם שדרים ברחוב של עכו"ם וחלל השער הוא נגד הרחוב והדלת נפתח לתוך חלל הבית וירא להניחה בתוך חלל הפתח שלא יגנבו אותה העכו"ם יכול להניחה במזוזה נגד חלל הבית ובלבד שיהא בטפח הסמוך לפתח וצריך להניחה בתחילת שליש העליון של גובה השער ואם הניחה למעלה מזה כשירה בדיעבד והוא שיהיה רחוק מן המשקוף טפח אבל אם הניחה למטה משליש העליון אפילו בדיעבד פסולה ואם הפתח גבוה הרבה וכשיניחנה בתחלת שליש עליון תהא למעלה מכתפיו צריך להניחה למטה משליש העליון נגד כתפיו (שם):

ג צריך לקבוע מימין הנכנס (ואין חילוק בין אם הוא איטר יד אם לאו ואפי' גם ב"ב איטרים לעולם צריך לקבעה מימין הנכנס) ואם קבעה בשמאל פסולה (שם):

ד בית שיש בו חדרים הרבה שהם פתוחים זה לזה ואין פתוח רק פתח אחד לר"ה חושבין דרך ימין מימין הכניסה של אותו חדר הפתוח לר"ה (כן משמע שם):

ה מי שחולק ביתו לשנים ובכל חלק פתח פתוח לר"ה או לחצר ובמחיצה החולקת יש פתח מזה לזה בזה יש ספק איזה מהן ימין ליציאה או לביאה אזלינן בזה בתר היכר ציר היינו במקום שקבוע הציר שהדלת סובב בו הוא הבית ובדרך שנכנסין שם מימין קובעים אותה אבל בשני הפתחים הפתוחים לרשות הרבים לא אזלי' בתר היכר ציר אלא יעשה אותה מימין הנכנס מרשות הרבים וכן הדין בבית שיש בו כמה חדרים ובשני הבתים החיצונים יש בכל אחד פתח פתוח לרשות הרבים או לחצר עושין הפתחים של הבתים הפתוחין לרשות הרבים מימין הנכנס מרשות הרבים או מחצר ובשאר הפתחים אזלינן בתר היכר ציר ואם אין היכר ציר אז אזלינן בתר עיקר התשמיש היינו החדרים האמצעים שמשתמשין לכל בית ובית עושין המזוזה מימין הנכנס מאותו בית שהחדר משתמש לו ואם יש חדר אחד שמשתמש לשניהם עושין המזוזה בפתח אחד מימין הנכנס מבית אחד ובפתח השני מימין הנכנס מן הבית הב' ובפתח שנכנסין בו מן הבית שלנו לבית החורף אף שיש מן הבית החורף פתח לרשות הרבים אעפ"כ לא אזלינן בתר היכר ציר וקובעין המזוזה בפתח שנכנסין מן הבית לבית החורף מימין הנכנס מן הבית לבית החורף משום דעיקר התשמיש בבית החורף ולא בבית (ש"ך דלא כמשמע מהט"ז):

ו לא יעמיק לחפור טפח במזוזת הבית בעומק ויושיב שם המזוזה שאם עשה כן פסולה (שם):

ז קבעה במזוזת הפתח בעודה תלושה ואח"כ חיברה לפתח פסולה משום תולמ"ה. ויקבע על מזוזת הפתח באלכסון ויכוין שיהא ראש המזוזה לצד פנים וסופה לצד חוץ וכורכה מסופה לראשה היינו מאחד כלפי שמע (שם):

ח אותן החנותים שבביתו שעושין מזוזה אחת מן הקרקע עד המשקוף ומזוזה אחת שאינו מגיע עד המשקוף רק שכונסין את הכותל לערך אמה או יותר אם המזוזה שמגיע עד המשקוף הוא מימין הכניסה עושין המזוזה באותה המזוזה ואם המזוזה הקטנה היא מימין הנכנס אם היא גבוהה י' טפחים עושין המזוזה בה ואם אינה גבוהה י"ט עושה במקום הרחב כן נראה לי

הלכות גוסס בר מינן ואם לטלטל מת בשבת

א מצוה לעמוד על האדם בשעת יציאת הנפש ואין מעמצין את עיניו עד שתצא נפשו וכל המעמץ את עיניו קודם שתצא נפשו או אפילו רק שנגע בו הרי זה שופך דמים. וכן אסור לעשות שום מעשה הגורם שימות מהרה אפילו להניח מפתחות ביהכ"נ כדי שיפרד מהרה אסור אבל להסיר המונע מרחוק כגון קול דופק חוטב עצים מותר (בי"ד סי' של"ט): ב בשעת מיתה יזהרו העומדים שם לראות שלא יצא שום אבר מהמת חוץ למטה דהיינו שיתקנו המטה באופן שלא יוציא שום אבר חוץ למטה ואם הוציא אסורין להחזיר כי אסור ליגע בו (ט"ז שם): ג כל העומדים בשעת יציאת נשמה אפילו על קטן ואשה חייבין לקרוע קריעה מועטת ואפילו מן הצד סגי (סימן שמ"ו): ד אסור לטלטל המת בשבת אפילו לצורך כהנים או לצורך מצוה או לצורך חתונה רק ע"י עכו"ם אם הקרובים רוצים אבל אין יכול לכוף הקרובים להוציאו ע"י עכו"ם ואם הוא נפל כופין את הקרובים להוציאו בשבת ע"י עכו"ם וכ"ש בחול בשביל הכהן שיכנס לבית אפי' אין הכהן חולה (סי' שע"א וא"ח סי' שי"א): ה אם יש שני מתים אם אחד ת"ח ואחד ע"ה מוציאין את הת"ח תחלה אפילו אם הע"ה מת קודם לת"ח. איש ואשה שמתו מוציאין את האשה תחלה אפילו מת האיש קודם משום שקרובה לניוול ואם שני המתים שוין מוציאין קודם מי שמת תחילה (סי' שנ"ד)

דיני טומאת כהן לקרובים

א כהן אסור להטמא למת אבל נשים וחללים אין מוזהרין. ואפי' כהן מצוה להטמא לקרובים היינו לאביו ולאמו אפי' נתחללה ובנו או בתו ואחיו שהם משלשים יום ואילך שאינן נפלים ואפילו הן פסולין רק שלא באו משפחה ונכרית ואחותו מן האב אבל מן האם לא ודוקא אחותו הבתולה שאינה ארוסה ונשואה ולאשתו הכשירה לו. ואין מיטמאין רק לצורך קבורה כגון להכין ארון ותכריכין ולפ"ז בשבת שאין בו צורך קבורה אסור להיות הכהן בבית שהמת בו אף שהוא מת שמצווה להטמא לו (י"ד סי' שע"ג) (ונ"ל בחול מותר להיות בבית המת שמצווה להטמא לו אף שהאחרים עסוקין עמו מ"מ צריך להיות שם שאפשר שיצטרכו שום דבר לצורך ארון ותכריכין וכדומה הוי לצורך קבורה ומותר להיות שם) ולהרוג אין כהן מיטמא משום דנקרא מת חסר וכן אחר הקבורה אסור להטמא ותיכף כשנסתם הגולל בקבר אסור להטמא להם עוד וכן כהן שנשא המטה של אחד מהקרובים אם יצטרך בחזרה לילך על קבר אחר יתן לאחר לישא שם על הקברות כדי שלא יצטרך לטמא א"ע על הקברות בחזרה (שם): ב אם הכהן עומד בבית חולה שאינו קרובו ורואה שהוא גוסס צריך לצאת מן הבית אבל אם הכהן ישן שם א"צ להקיצו משנתו וכן אם הקיצוהו משנתו והגידו לו שהוא גוסס והוא ערום מותר ללבוש עצמו תחלה (סי' ש"ע) ואם הגידו לו שמת צריך לצאת ערום וכן אם הוא ישן צריך להקיצו תיכף ולא יגידו לו שמת רק יאמרו שיצא כדי שיוכל להלביש עצמו מקודם וכן אם הוא בבתים הסמוכין לאהל המת שהטומאה באה שם ג"כ הדין כן אכן אם יכול לסגור הפתחים שהכהן שם מותר להלביש עצמו בעוד שהדלת סגור וכן אם יכולין לסגור הבית שהמת מוטל שם באופן שלא יהיה שם פותח טפח מותר הכהן להלביש עצמו תחילה ואח"כ יצא משום דאז אין בו רק טומאה דרבנן משום סוף הטומאה לצאת (ובזה אפשר ליישב הש"ך בסימן שע"ב ממה שהשיג עליו המ"א בא"ח סימן שמ"ג ואין כאן מקום להאריך): ג אסור לכהן לילך בביה"ק או בתוך ארבע אמות של מת או של קבר שאין לו מחיצות גבוהין עשרה או חריץ עמוק עשרה טפחים. אשת כהן מעוברת מותרת לישב באהל המת משום דטהרה בלוע אינה מיטמאה (מ"א סי' שמ"ג):