דרך החיים צב

ואפי' בט' באב נותנין לתינוקות לשתות מן הכוס של ברכה וביוה"כ אין ליתן לתינוקות רק נותנין לתינוק הנימול מן הכוס חוץ מה שנותנין בפי התינוק כשאומרין בדמיך חיי (שם): ו אם יש שני תינוקות למול אפי' של אדם אחד המנהג שלא להביא שניהם לביהכ"נ למול בפ"א אלא בזה אחר זה ומברכין כל הברכות לכאו"א בפני עצמו (שם): ז היכי דאפשר עבדינן למילה בעשרה והיכי דלא אפשר עבדינן בפחות מי' (שם): ח אין מברכין שהחיינו בשעת המילה אפי' כשהאב בעצמו מל את בנו ואפילו בנו הבכור אין מברכין שהחיינו בשעת המילה רק בשעת פדיון הבן (שם): ט אבי הבן עומד אצל המוהל להודיע שהוא שלוחו (שם): י נותנין את הערלה בחול ועפר וכן רוקקין דם המציצה בעפר ואם הוא שבת צ"ל החול והעפר מוכנים (שם): יא נוהגין לעשות כסא לאליהו שנקרא מלאך הברית וכשמניחו יאמר בפירוש שהוא כסא של אליהו ואבי הבן והעומדים שם יאמרו קודם המילה הפסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך (שם בט"ז): יב אחר המילה אומרים עלינו ונוהגין שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה משום שהתפילין אות והמילה ג"כ אות (שם ס"ס בש"ך)

דין תינוק שמת קודם שנימול ודין אם מת בשבת או ביו"ט

א תינוק שמת קודם שנימול מלין אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה אבל משימין לו שם לזכר שירחמהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים (סימן רס"ג): ב תינוק שנימול או תינוקת אחר שלשים ללידתה שמתו בי"ט אם העת קר ואין בזיון שלא אשתהי אין לקברו בי"ט א' אפילו ע"י עכו"ם אלא משהינן לו עד י"ט ב' ואז קוברין אותו כמו גדול (מ"א סי' תקכ"ו דלא כהב"ח): ג תינוק שלא נימול מחמת איזה סיבה ומת לאחר שלשים בי"ט אף דאשתהי אין קוברין אותו בי"ט א' מחמת שצריכין למולו ואין למולו בי"ט א' ע"י עכו"ם ומשהין לו עד י"ט ב' ומסירין ערלתו וקוברין אותו וליכא בזיון בזה שכל לכבודו מותר להלינו (א"ר שם): ד תינוק שנימול או נקיבה תוך שלשים ללידתה שמתו בי"ט בין גמרו שעריו וצפרניו בין לא גמרו אי לא אשתהי אין קוברין אותו בי"ט א' אפי' ע"י עכו"ם ומשהינן ליה עד י"ט ב' וקוברין אותו ע"י עכו"ם ולא ע"י ישראל ואם אשתהי קוברין אותו בי"ט א' ע"י עכו"ם ואם מת בי"ט ב' קוברין אותו בו ביום ע"י עכו"ם ולא ע"י ישראל:. ה תינוק שלא נימול שמת בתוך שלשים יום אפי' גמרו שעריו וצפרניו ואפי' אשתהי אין קוברין אותו אפי' בי"ט ב' אפי' ע"י עכו"ם אלא משהינן ליה עד אחר י"ט ומסירין ערלתו וקוברין אותו ולענין טלטול המת ממקום למקום עיין לקמן בה' אבילות כי שם נתבאר דינו על נכון)

דין אונן שיש לו בן למול

א אונן שיש לו בן למול אם אפשר להקוברים שיתפללו תחלה בבוקר ולקבור את המת קודם שיוצאים מביהכ"נ יקברו את המת תחלה בכדי שאבי הבן יהא יכול לברך ברכת להכניסו כו' ואם א"א לקוברו קודם שיוצאים מביהכ"נ ימול הבן בביהכ"נ קודם עלינו והסנדק יברך להכניסו כו' והאונן מותר ליכנס לביהכ"נ רק לא יברך ברכת להכניסו (ט"ז סי' שמ"א בי"ד)

דיני פדיון הבן

א מצות עשה על האב לפדות בנו הבכור שהוא בכור לאמו אף שאינו בכור לאביו כגון שכבר היו לו בנים מאשה אחרת שהיה לו ואח"כ נשא אשה שלא ילדה מעולם ולד מצורת אדם חייב אביו לפדותו (כמ"ש בי"ד סי' ש"ה סכ"ב) אבל אם הוא בכור לאביו לבד ואינו בכור מאם כגון שהיו לה בנים מאיש אחר אף שהוא בכור לאביו אינו חייב בפדיון:

ב כהנים ולוים פטורים מפדיון הבן ואפילו בת כהן או בת לוי נשואה לישראל פטור מפדיון הבן עבורה:

ג האם אינה חייבת לפדות את בנה וגם הב"ד אין פודין אותו אם אין לו אב אלא לכשיגדל חייב לפדות את עצמו (ש"ע יו"ד סי' ש"ה ס"ב וס' ט"ו) והש"ך כתב דב"ד או אבי אביו צריכין לפדותו:

ד הנכון שהאב יפדה בעצמו את בנו ולא ע"י שליח כי י"א דלא מהני פדיון ע"י שליח:

ה אין לפדותו עד שיעברו על הבן ל' יום שלמים מיום שנולד לכן אין לפדותו אלא ביום ל"א אחר לידתו ואם חל יום ל"א בשבת או בי"ט אין פודין אלא אחר שבת וי"ט אבל בחה"מ מותר לפדותו וגם מותר לעשות סעודה בחה"מ ואפילו נעשה בן כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים בע"ש או בעי"ט אין פודין אותו בהם אלא אחר יום ל"א (ש"ע יו"ד סי' ש"ה וא"ח סי' של"ט מ"א שם דלא כש"ך ביו"ד). אין פודין בלילה אלא ביום:

ו אם חל יום ל"א בת"צ פודין ביום התענית ועושין הסעודה בלילה (מסקנת הש"ך בי"ד שם):

ז שיעור הפדיון כסף או שוה כסף ה' סלעים שהיא ה' לויט וקווינט כסף טהור שהוא בערך ששה קערבליך:

ח ואין לפדותו בעד באנקיצעטיל או באנקי נאטין או סיגנאציות אע"פ שנותן כ"כ כדי שוי' של כסף הנ"ל לפי שאין פודין בשטרות רק כסף או כלים שוה כסף כנ"ל:

ט אם נותן לכהן כלי שאינו שוה ה' סלעים כנ"ל והכהן אומר שלדידיה שוה ה' סלעים מותר (ט"ז וש"ך בי"ד סי' ש"ה):

י צריך האב ליתן להכהן הפדיון לחלוטין ולא שיהא דעת האב שהכהן יחזור לו והכהן סובר שנתן לו לחלוטין דב ה"ג אפילו בדיעבד אין בנו פדוי אבל אם שניהם יודעים שנותן לו ע"מ להחזיר ומכ"ש כשא"ל האב בפי' כן וקיבל הכהן ע"מ כן מהני ובנוי פדוי אבל לכתחלה אסור לעשות כן אבל אם לא א"ל לשון ע"מ שתחזירם אלא הילך הפדיון ותחזיר לי אינו מועיל:

יא סדר הפדיון כך הוא עורכים השלחן לסעודה ונוטלין לידים ומברך הכהן המוציא ואח"כ מביא האב את הבן לפני הכהן מקושט בקשוטים נאים והכהן שואלו אם הבן הוא פטר רחם לאמו שלא ילדה אמו ולד מקודם שיש בו צורת ולד שמוציא הבן הנולד אח"כ מתורת בכור (כמבואר ביו"ד סי' ש"ה סכ"ב) והאב משיבו שהוא בכור וא"ל הכהן אח"כ נוסח במאי בעית טפי וכו' והאב משיבו כמבואר בסידור ואח"כ לוקח האב הכסף של הפדיון ומושיט ידיו לתנו ליד כהן וקודם שמקבל לו הכהן מברך האב ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן ואם הוא גדול הפודה עצמו אומר על פדיון הבכור ואחר כך מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. ונתן הפדיון ליד הכהן. ואחר כך נוטל הכהן כוס יין של רביעית ומברך ברכת בפה"ג ואם אין לו אב והוא פודה את עצמו כשהוא גדול כנ"ל בדין ג' מברך בעצמו שתי ברכות הנ"ל קודם שמקבל הכהן הפדיון. מת הבן בתוך ל' יום אין האב חייב לפדותו אבל אם מת הבן אחר למ"ד יום ללידתו חייב האב לפדותו ומברך על פדיון הבן אבל לא יברך ברכת שהחיינו:

יב אם נזדמן שפדה את בנו בתוך ל' אם נשארו המעות קיימים ביד כהן לאחר ל' יום בנו פדוי אבל אם אין המעות קיימים ביד כהן אחר ל' טוב להחמיר לחזור ולפדותו בלא ברכה של פדיון הבן

הלכות מזוזה. דיני קביעת מזוזה. א מצות עשה לכתוב פ' שמע והיה אם שמוע ולקבעה על מזוזות הפתח וצריך ליזהר בה מאד וכל הזהיר בה יאריכו