דרך החיים צא

למצות ומלין בבוקר ואפי' מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום. עבר ומל בלילה צריך להטיף ממנו דם ברית ביום ובשבת אסור להטיף ממנו דם ברית (דלא ניתנה שבת לדחות אלא למילה ממש ולא על הטפת דם ברית) וכן אם מלו תוך ח' וביום נמי דינא הכי (י"ד סי' רס"ב וש"ך שם ובסימן רס"ד ס"ק ו'): ב חולה אין מלין אותו עד שיבריא וממתיני' מעת שנתרפא חליו ז' ימי' מעל"ע ואז מלין אותו בד"א בחולי של כל הגוף כגון שחלצתו חמה וכיוצא בזה אבל אם חלה בא' מאיבריו כגון שכאבו לו עיניו כאב מועט ממתינים לו עד שיבריא ולאחר שיבריא מלין אותו מיד ואם כאבו לו עיניו כאב גדול היינו שהיו שותתין דמעות מחמת הכאב או דם או שהי' בו ריר מתחלת חליו הוי כחולי של כל הגוף [שם]: ג נולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית בעור העטרה במקום המילה ומיהו בנחת וצריכא מילתא למבדקיה טובא יפה יפה שמא יש שם ערלה כבושה [היינו שמא העור נדבק מאוד בבשרו] ובודק בידים ובמראית עינים ולא בברזל דלא לעייק לי' ורואים ונזהרים האיך מלין וממתינים לו הרבה ואינו חושש ליום שמיני ללידתו שלא יביאהו לידי סכנה ואם נראה לו איזה ערלה כבושה מברכין על המילה ואין מחללין עליה את השבת אבל אם אין נראית לו ערלה כבושה אין מברכין על המילה ג"כ (סי' רס"ג)

דין איזה מילה דוחה שבת ויו"ט

א מילה בזמנה דוחה שבת ויו"ט אבל שלא בזמנה אינה דוחה ואפי' בזמנה אינה דותה אלא המילה עצמה ופריעה ומציצה ואפילו אם פירש חוזר על ציצין המעכבין את המילה היינו אם נשאר מהעור עור החופה רוב גובה' או רוב הקיפ' כמו שנתבאר לעיל ועל ציצין שאין מעכבין אם לא פירש חוזר ואם פירש אינו חוזר ומותר לטלטל האיזמל לאחר המילה להצניעו אף דא"צ לו עוד באותו שבת אבל מכשירי מילה אינן דוחין שמת כיון שהיה אפשר לעשותם מבע"י ואפי' דרך כרמלית שהוא רק מדרבנן אסור להביא סכין בשבת כדי למולו (סי' רס"ו): ב מלו את הקטן בשבת ואח"כ נתפזרו הסמנים שוחקין לו סמנים אחרים אפי' בשבת מפני שסכנה היא לו אבל אם נתפזרו הסמנים קודם המילה אין לחלל שבת ולשחוק סמנים אלא דוחין המילה עד לאחר השבת וכ"ש היכא שלא היה לו סמנים מע"ש שאין שוחקין בשבת אלא דוחין את המילה עד אחר השבת (שם): ג שכחו ולא הביאו סכין מע"ש אומר לעכו"ם להביא סכין בשבת ובלבד שלא יביא אותו דרך ר"ה רק דרך כרמלית כללו של דבר כ"ד שעשייתו בשבת אסורה עליו משום שבות מותר לעשותה בשבת ע"י עכו"ם לצורך מילה ודבר שאסור לו בשבת משום מלאכה גמורה אסור לעשותה בשבת ע"י עכו"ם (שם). ולכן מותר ליקח רקב עץ שקורין (מוהל מעל) מן הכותל בשבת ע"י עכו"ם ואף שעושה גומא משום דחופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור אבל אסור וע"י עכו"ם מותר אפי' לכתחילה לצורך מילה ודוקא שהוא תיחוח אבל אסור לכתשו אפי' ע"י עכו"ם (כנ"ל): ד אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת ואם כבר מל אפי' פעם אחת מותר למול בשבת (שם)

דין אם נולד בין השמשות

א אם לאלתר כשהוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור נראו ג' כוכבים בינונים יש לסמוך עליהם שהוא לילה אפילו אם למחר שבת ונימול בשבת וכ"ש אם נולד כולו בפעם אחת ותיכף כשנולד נראו ג' כוכבים בינונים דחשיב לילה לענין למולו בשבת אבל אם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור ונשתהה קצת עד שנולד כולו ואח"כ כשנולד כולו ראו ג' כוכבים בינונים אם לפי השיהוי נראה להם שהי' יום בהוצאת הראש אין להם אלא מה שעיניהם רואות ויהי' נימול לח' אפי' אם יארע בשבת היינו אם נולד במ"ש (סימן רס"ב) ואם אין יכולין לידע אזלינן בתר חזקה והשתא הוא דנולד ואם הוא בע"ש מותר למולו בשבת ואם במ"ש מלין אותו ביום א' (ש"ך סי' רס"ו ס"ק ט' וט"ס המנהג וצ"ל החזקה): ב אם נולד בין השמשות (היינו י"ג מינוטין וחצי קודם שנראו ג' כוכבים בינונים) שהוא ספק יום וספק לילה מונין מן הלילה ונימול לתשיעי שהוא ספק שמיני ואם נולד ע"ש ביה"ש או שלא הוציא רק ראשו ביה"ש אף שיצא כולו בשבת אינו דוחה שבת ולא י"ט ונימול אח"כ (אבל י"ט שני של גליות דוחה אפילו כבר עברה זמנה ונימול בי"ט ב' של גליות חוץ מי"ט ב' של ר"ה דקדושה א' היא שספק מילה וכ"ש מילה שלא בזמנה אינה דוחה אותו) וכן אם נולד במ"ש ביה"ש עבדינן לחומרא ואומרים שהוא לילה ואינו נימול בשבת הבאה רק ביום א' (סי' רס"ו): ג אם כשנולד היה נראה ברקיע כוכבים קטנים מאוד ורקיע הי' מזהיר כעין אורה של יום אף שהוא יותר מי"ג מינוטין וחצי עד שיהא נראה ג' כוכבים בינונים אעפ"כ מיחשב כביה"ש ומה שנראה רק קטנים משוס דהרקיע היה מזהיר כעין אורה של יום ולכך נראים כקטנים (סי' רס"ב): ד ישראל מומר שנולד לו בן מישראלית שלא הומרה או להיפוך מלין אותו בשבת אבל ישראל שנולד לו בן מכותית אין מלין אותו בשבת (סי' רס"ו)

דין מילה בשבת לתינוק הנולד לז' או לח' חדשים

א מי שנולד בחודש השביעי מלין אותו בשבת אפי' לא נגמרו שעריו וצפרניו אבל מי שנולד בחודש השמיני אין מלין אותו בשבת אא"כ נגמרו שעריו וצפרניו ואם הוא ספק בן שמונה או בן ז' אם גמרו שעריו וצפרניו מלין אותו בשבת ומותר לחלל עליו שבת כמו בכל תינוק הנימול בשבת אבל אם לא נגמרו שעריו וצפרניו אין מלין אותו בשבת (ט"ז סי' רס"ו): ב מילה שלא בזמנה מותר למול ביום ה' או ביום ו' ולא חיישינן מפני שגורם צער ביום השבת (שם)

קצת דיני מילה וברכת מילה

א המל מברך אקבמ"ו על המילה ואבי הבן מברך בין חתיכת הערלה לפריעה אקבמ"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ואם בירך בדיעבד קודם המילה או אחר פריעה יצא וכן אם אבי הבן בעצמו הוא המוהל מברך שנים עובר לעשייתו ואם אין אבי הבן אצל המילה מברך הסנדק בין מילה לפריעה ברכה זו ואחרים שעומדים אצל המילה אומרי' כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמע"ט. האב והמוהל כשמברכין צריכין לעמוד אבל התופס התינוק כשמברך נוהגים שיושב ומברך. כל העם שאצל המילה צריכים לעמוד מלבד הסנדק שהוא יושב. ואח"כ מברכין על הכוס ואומרים אשר קידש ידיד כו' (סי' רס"ה): ב בנוסח הברכה אם אין לו אב אומרים קיים את הילד הזה לאמו ומדלגין לאביו ואם אין לו אם אומרים קיים את הילד הזה לאביו ומדלגין לאמו ואם מתו שניהם אומרים קיים את הילד הזה ויקרא שמו בישראל ומדלגין לאביו ולאמו (שם): ג קטן שנולד כשהוא מהול וא"צ רק להטפת דם ברית אין מברכין עליו שום ברכה לא ברכת המילה ולא ברכת להכניסו ולא ברכת אשר קידש כו' (שם): ד ממזר כישראל הוא ומברכין עליו ברכת המילה עד כורת הברית אבל א"א או"א קיים את הילד כו' וכן העומדים אצל המילה א"א כשם שנכנס כו' וכן מפרסמים בשעת המילה שהוא ממזר וכן מלין אותו בחצר ביהכ"נ אצל פתח בהכ"נ (שם): ה בד' צומות