דרך החיים עט

ב' קודם הלילה שיוה"כ מבטל גזירת שבעה ואפילו הרחיצה בחמין ופשוט דשאר דיני אבילות כגון ישיבת הקרקע נוהגים עד הלילה דלא הוי לענין זה כי"ט דרק אכילה מצוה בעיוה"כ (מ"א שם)

סדר הוידוי במנחה בערב יום הכפורים

א צריך להתודות במנחה בעיוה"כ קודם סעודה המפסקת ויחיד אומרה אחר שסיים תפלת י"ח וקודם הוידוי יאמר יהיו לרצון והש"ץ שמחזיר התפלה בקול רם במנחה אינו חוזר הוידוי ואין אומרים אבינו מלכנו ולא שום תחנה (סי' תר"ז): ב כשמתודה בלחש נכון לפרט החטא הידוע לו שעשה אבל בקו"ר אסור לפרט החטא שאינו מפורסם וצריך לעמוד בשעת וידוי וצריך לשחות כמו במודים ולא יסמוך לשום דבר דסמיכה חשוב כישיבה (שם במ"א): בעל חטא צריך לומר בסתר ובגלוי. בשגגה ובזדון. כפרה לחטאים מחילה לעונות סליחה לפשעים. וכשמתודה יכה באגרוף על החזה (שם במ"א). אין לדבר בשעת הוידוי (שם): על חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר פי' היינו מה שגירה יצה"ר בנפשו כמאמר חז"ל רב לייט אמאן דמגרי יצה"ר בנפשו: ג אחר מנחה לוקין ל"ט מלקות ברצועה של עגל כל דהוא שהוא רק לזכרון בעלמא והנלקה יהיה פניו לצפון ואחוריו לדרום והמלקה יאמר ג"פ והוא רחום שהוא ט"ל תיבות כנגד ט"ל מלקות והנלקה יאמר וידוי (שם)

סדר סעודה המפסקת

א צריך לאכול סעודה המפסקת קודם בין השמשות ושיעור ביה"ש הוא כמו רביעית שעה קודם צאת הכוכבים וצרין להוסיף מעט (סי' תר"ח): ב אם הפסיק מאכילתו בעוד היום גדול אין להקל לאכול אח"כ אם לא שהתנה בפי' שאינו מקבל תענית וקבלה בלב קודם פלג המנחה אין בכך כלום אם לא שקיבל בפירוש (שם במ"א בשם מהרי"ל): ג בסעודה המפסקת לא יאכל דברים המחממים כגון מיני בשמים וחלב חמה אסור אף בשחרית שמרבה זרע וראוי לאכול בסעודה המפסקת מאכלים קלים להתעכל ולא יאכל שומשמין ולא אכילה גסה ואם אכל הרבה לא ישים אצבעו תוך פיו ביוה"כ כדי להקיא (שם במג"א)

דיני הטמנת חמין בערב יום הכפורים

א אין להטמין מעיוה"כ על מוצאי יוה"כ כמו שמטמינים מע"ש לשבת והטעם משום הכנה או משום דמיחזי כרעבתנותא (סי' תר"ט) וזה לא שייך רק כשמטמין מאכלים לצורך אכילה של מוצאי יו"כ אבל אם מטמין בתנור דברים שאינן לצורך אכילה של מוצאי יוה"כ כגון במדינתנו שעושין הפאוודל"ע ועושין הרבה בפעם אחת שצריך על זמן רב ושורק פי התנור בטיט מותר להטמין בערב יוה"כ בתנור שיתבשל שם ביוה"כ ואפילו אחר חצות מותר מידי דהוי אמלאכות שמותר לעשותן בע"ש מבע"י ונעשין מאליהן בשבת במקום שאין חשש שמא יחתה ואפילו אם רוצה לאכול מהפאוודל"ע במוצאי יוה"כ מותר לאכול ממנה

דיני הדלקת נרות ביום הכפורים

א נוהגין להרבות נרות ביוה"כ בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וגם בביתו מדליק ומברכין להדליק נר של יוה"כ ואם חל בשבת אומר בברכה של שבת ושל יוה"כ וצריך להדליק גם בחדר שישן שם כדי שלא יבוא לשמש עם אשתו (סי' תר"י במ"א): ב נהגין שכל איש עושין לו נר ועוד נר לאביו ולאמו שמתו ונוהגין לעשות לנר ביהכ"נ פתילות עבות כדי להרבות אורן ואם כבו נרות אלו ביוה"כ אסור לומר לעכו"ם להדליקם או לקבל שעוה הנוטף ממנו רק לוקחין עכו"ם לשמור הנרות שלא יבוא ח"ו לידי דליקה (שם): ג אם כבו הנרות נוהגין שמדליקין אותם במוצאי יוה"כ ואל יכבנו עוד אלא יניחנו לדלוק עד גמירא וגם יקבל עליו שכל ימיו לא יכבה נרו במוצאי יום הכפורים לא הוא ולא אחר ויש להציע השולחנות ביוה"כ כמו בשבת

איסור רחיצה ביום הכפורים

א אסור לרחוץ ביוה"כ ואפי' להושיט אצבעו במים אסור ואם היו רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה או שנטף דם מחוטמו מותר לרחצם וצריך ליזהר שלא ירחץ רק מקום המלוכלך בלבד ולא יותר (סי' תרי"ג מ"א שם) אבל אם היו ידיו מלוכלכות בצואה או שנגע בגופו במקומות המכוסים אפי' לא נגע רק באצבע אחת צריך לרחוץ כל ידיו עד קשרי אצבעותיו ואם נגע בידו בטיט או ברפש אין רשאי לרחוץ רק מקום מלוכלך בלבד (ועיין פ"מ סי' ק"ח במ"ז): ב בשחרית נוטל ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו ומברך ענט"י ולא יכוין להנאת רחיצה רק להעביר הר"ר מעל הידים (שם): ג אם הטיל מים ושיפשף הניצוצות או עשה צרכיו מותר ליטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו וכן כהן שעולה לדוכן נוטל ידיו אף שהן טהורות (שם) אסור לרחוץ פיו ביוה"כ (שם): ד אם ראה קרי ביוה"כ אסור לו לטבול אפילו רגיל לטבול בשאר ימות השנה אסור רק רוחץ מקומות המלוכלכים לבד ומתפלל (שם): ה אשה אסורה לטבול בליל יוה"כ אפי' הגיע זמן טבילתה בו ביום אבל ללבוש לבנים מותרת ביוה"כ ורוחצת בין ירכותיה כדרכה ואם רוצה לטבול במוצאי יוה"כ תעשה החפיפה עיוה"כ (שם)

דין סיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ביוה"כ

א אסור לסוך אפילו מקצת גופו ביוה"כ ואפי' אינו אלא להעביר הזוהמא אסור אבל אם הוא חולה אפי' אין בו סכנה או שיש לו חטטין בראשו מותר (סי' תרי"ד) והיינו דוקא במקום שנוהגין לסוך בחול אפי' איש בריא אבל במקום שאין נוהגין לסוך בחול איש בריא אסור לסוך ע"ג חטטין בין בי"ט בין בשבת משום דמוכח דהוא משום רפואה (ועיין בט"ז בסי' שכ"ז ס"ק ב'): ב אסור לנעול מנעל או סנדל של עור וחולצים המנעלים מבע"י (היינו שגם בזה צריך לעשות תוס' כמו באכילה). אפי' מנעל של עץ ומחופה עור אסור לנעול אבל של גמי או של קש ושאר מינים מותר אפילו לצאת בהם לר"ה (שם): ג מותר לעמוד ע"ג כרים וכסתות אפי' של עור אם צריך לו מחמת כאב רגל או צינה והמחמיר גם בזה תע"ב אבל בשעת תפלת ש"ע אסור לעמוד על גביהם משום דאסור לעמוד ע"ג מקום גבוה בשעה שמתפלל ועוד שנראה כמתגאה אם עומד ע"ג כרים (שם ובמ"א): ד היולדת כל שלשים יום מותרת לנעול סנדל וכן חולה אף שאין בהם סכנה וכן מי שיש לו מכה ברגליו מותרים לנעול סנדל (שם): ה כל אדם מותר לנעול סנדל במקום שמצויין שם נחשים ועקרבים הנושכים (שם): ו ואם ירדו גשמים ורוצה לילך מביתו לבהכ"נ או להיפוך