דרך החיים עח

ירא לנפשו א"צ להתענות כל ימיו רק צריך התרה כמו שאר נדר (סימן תקצ"ג): ב המתענה פעם א' בר"ה ת"ח אם היה ביום ראשון צריך להתענות כל ימיו ב' הימים ואם הוא ביום שני מתענה כל ימיו יום שני לבד (ומי שאינו ירא לנפשו א"צ להתענות כל ימיו וא"צ התרה אבל אם התענה עוד פעם אחת משום שהיה ירא ואח"כ אינו רוצה להתענות עוד צריך התרה כיון שכבר התענה הוי כמו שגמר בדעתו להתענות יום קבוע בכל שנה והתענה אפי' פעם א' צריך התרה אבל בשביל פעם ראשון א"צ התרה כי בפעם הראשון היה מחמת חיוב ולא מחמת נדר כן נלענ"ד ומה שמשמע בא"ר שגם בתענית חלום צריך להתיר נדרו אפשר כוונתו כשגמר בתחלה בדעתו להתענות כל ימיו ורוצה לחזור בו אז צריך להתיר נדרו) ג בלא תענית חלום אסור להתענות בר"ה כמו שאר י"ט ומי שחלם לו חלום שהוא ספק אם מתענין עליו בשבת אין מתענין (מ"א וא"ר): ד המתענה בר"ה אין צריך למיתב תענית לתעניתו וא"א עננו בר"ה אם מתענה (שם): ה דין המתענה בר"ה אם מותר לבשל לעצמו או לאחרים על י"ט או שבת ע"ל בה' י"ט בדין עירוב תבשילין: ו אפי' מי שנוהג להתענות בר"ה בלילה אסור להתענות (שם במ"א): ז ר"ה שחל בשבת א"א צדקתך במנחה: (סי' תקצ"ח)

דין קידוש ליל שני של ר"ה ודין הבדלה במוצאי ר"ה

א בקידוש ליל ב' של ראש השנה ילבש בגד חדש או מניח פרי חדשה כדי להסתלק מן הספק ויאמר שהחיינו ואם אין לו בגד חדש או פרי חדשה אעפ"כ יאמר שהחיינו (סימן ת"ר) וכן אשה בשעת הדלקת נרות שצריכה לומר שהחיינו אם אפשר לה בבגד חדש או בפרי חדשה מוטב ואם לאו אעפ"כ תאמר שהחיינו: ב במוצאי ר"ה מבדיל על הכוס כמו בשאר י"ט (סי' תר"א)

סדר עשרת ימי תשובה

א בכל הימים שבין ר"ה ליוה"כ חוץ מערב יוה"כ אומרים א"מ ערב ובוקר מלבד בשבת שא"א אפי' במנחה של ע"ש ואם יש ברית מילה באותן הימים אף שא"א תחנון אבל אבינו מלכנו אומרים (סי' תר"ב): ב אין נותנין חרם וכן אין משביעין אדם בב"ד עד אחר יוה"כ (שם): ג אין מקדשין הלבנה עד מוצאי יוה"כ ושבת שבין ר"ה ליוה"כ אומרים צו"ץ במנחה (שם)

מנהג כפרות בערב יום כפור

א מה שנוהגין לעשות כפרות בערב יוה"כ הוא מנהג ותיקין וכ"כ האר"י ושל"ה ז"ל ע"ד הקבלה ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר ולנקבה לוקחין תרנגולת ולאשה מעוברת לוקחין תרנגול ותרנגולת משום שמא תלד זכר ואם נקבה תלד די לה ולבתה בתרנגולת ששנים רשאים ליקח כפרה אחת (מ"א שם): ב ובוחרים בתרנגולים לבנים אבל אין לחזור אחר לבנים דוקא משום דרכי אמורי רק אם נזדמן לו לבן יקח. ומכל המיני בע"ח יכול ליקח לכפרה אפי' דגים אבל אסור ליקח בע"ח הראויין להקרבה כמו תורים או בני יונה שנראה כמקדיש קדשים בחוץ (מ"א שם): ג ושוחטין אותם באשמורת כי אז רחמים גוברים (של"ה בשה האר"י ז"ל) וטוב לפדותן בממון ונותנים המעות לעניים ויש להסמיך שחיטת הכפרות מיד לאחר שהחזירו עליו. וזורקין בני המעיים על הגגות או בחצר במקום שהעופות יכולין לקחת משם [שם]

דיני ערב יום הכפורים

א מצוה לאכול ולשתות בערב יוה"כ ולהרבות בסעודה ויכול למעט מלימודו כדי לאכול ולשתות ומ"מ לא יאכל אלא דברים קלים כגון דגים או עופות כדי שלא יהא שבע ומתגאה (שם ט"ז סי' תר"ד ומ"א): ב אסור להתענות בו אפילו תענית חלום ואפילו עד סעודה המפסקת אסור לו להתענות (א"ר בשם של"ה דלא כמ"א) כיון דאכילה בעצמה נחשבת כעינוי ואם טעה והתענה אם לא התענה רק עד סעודה המפסקת אין צריך למיתב תענית לתעניתו (מ"א שם): ג אין נופלים על פניהם בעיוה"כ גם א"א למנצח יענך ומזמור לתודה גם א"א בו אבינו מלכנו אם לא שחל יוה"כ בשבת אז אומרים א"מ עיוה"כ שחרית אבל במנחה א"א אפילו כשחל יוה"כ בשבת (מ"א שם): ד אבל בערב שלפני עיוה"כ נופלין על פניהם במנחה וכן אם חל עיוה"כ ביום א' אומרים צו"ץ בשבת במיחה (שם) והנוהגים שלא לאכול בשר כי אם בימים שא"א תחנון אז במקומות שאין מרבין בסליחות בשחרית נמצא שמחזיקין גם הלילה קצת ליום טוב מותרים לאכול בשר בלילה אחר צ"ה אבל לפני צ"ה אף שהתפלל ערבית אסור לאכול בשר אבל במקומות שמרבין בסליחות בשחרית אסורים לאכול בשר אפילו אחר צ"ה. אבל מי שנדר בפירוש שלא לאכול בשר כ"א בי"ט אסור לאכול בשר בלילה אפי' במקומות שאין מרבין בסליחות שחרית אבל בערב יוה"כ ביום מותרין (מ"א שם)

שיפייס אדם את חבירו בערב יום הכפורים

א עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור פעם שנית ושלישית ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים ואם אינו מתפייס בג' פעמים אינו זקוק לו מיהו אם רוצה לפייסו יותר רשאי אם אין שם בזיון תורה מיהו יאמר אח"כ בפני י' שביקש ממנו מחילה ולא רצה למחול לו (סי' תר"ו) ואם הוא רבו צריך לילך כמה פעמים עד שיתפייס (שם): ב המוחל לא יהא אכזרי מלמחול אם לא שמכוין לטובת המבקש מחילה [וכעין מעשה דרב ודר"ח] ואם הוציא עליו שם רע א"צ למחול לו ומ"מ מדת ענוה למחול לו (מ"א שם): ג אם מת אשר חטא לו מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לאלהי ישראל ולפ' זה שחטאתי לו והם ישיבו מקול לך מחול לך מחול לך וצריך לילך שם יחף ואם הוא חוץ לג' פרסאות יכול לשלוח שלוחו לילך על קברו ולפייסו עם עשרה בני אדם ויאמר הנני השליח של פ' מודה ברבים שפ' שלחני לבקש מחילה וכל בקשת מחילה יהיה בעיוה"כ (שם): ד תקנות קדמונינו וחרם שלא להוציא שם רע על המתים ואם חרפו אחר מיתה א"צ לילך על קברו רק יבקש מחילה במקום שחרפו (מ"א): ה נהגין לטבול בעיוה"כ משום קרי ולאדם חלש די בהטלת ט' קבין מים שאובין ואפי' מג' כלים ולא מד' וכששופכין מב' או מג' כלים אז צריך שלא יפסיק הראשון עד שיתחיל הב' ואם היה מקצת גופו במקוה ושפך עליו ט' קבין יצא אבל אם עמד בגיגית שיש בה מים שמכסין אפילו מקצת רגליו ושפכו עליו ט' קבין לא יצא (שם במ"א): ו אשה ששמשה תוך ג' ימים צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט ש"ז ביוה"כ אבל אם היא סמוך לווסתה או לטבילתה לא תעשה כן כי אז רגילות להתעבר ויש לחוש שמא תשחית זרע הריון (שם במ"א): ז אבל תוך שבעה בעיוה"כ מותר לרחוץ אפילו שעה או