דרך החיים עז

דיני תפלת מוסף של ראש השנה

א אחר התקיעות דמיושב אומר הש"ץ אשרי העם יודעי תרועה כו' ואומרים אשרי ומכניסין הס"ת להיכל (סי' תקצ"א): ב ומתפללין וא"א פסוקי מוסף ר"ח אלא אומרים מלבד עולת החודש ומנחתה ועולת התמיד כו' ושני שעירים לכפר כו' וצ"ל בשני ימים של ר"ה ואת מוספי יום הזכרון ואם אמר ואת מוסף יצא כיון שאמר מלבד עולת החודש כו' ואמר ג"כ ושני שעירים לכפר כו' (שם): ג צריך לומר ועקידת יצחק לזרעו של יעקב תזכור (ט"ז שם): ד יחיד המתפלל מוסף לא יתפלל בג' שעות ראשונות על היום (שם)

פירוש התפלה של אתה זוכר שיש בו לכאורה דברים כפולים ושמות משותפים

(זוכר) נאמר על המעשים. (ופוקד) נאמר על העושים מה שהופקד עליהם מהעונש מה עונש ישולם להם כמו ופקדתי בשבט פשעם (ולכן תקנו ביעלה ויבא זכרנו ה' אלקינו בו לטובה. ופקדנו כו' שהכוונה כענין שאמר דוד מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים כן מתפללין אנחנו שיזכור רק המעשים טוביה. ופקדנו בו לברכה. שהפקידה דהיינו התגמול יהיה לברכה. והושיענו בו לחיים. היינו שאם ח"ו נתחייבתי עונש יהיה עונשי לחיים (כלומר בעוה"ז ולא לעוה"ב) ולכך אמר כל יצורי קדם שאף המתים הם בדין:

(תעלומות) נאמר על המחשבות שזה נעלם מכל אפי' מן המלאכים שאף המלאכים אינן יודעין מחשבה שבלב ולא בא לעולה כלל:

(ונסתרות) נאמר על המעשים שנעשו במסתר מעין הרואה:

(כי אין שכחה) כלומר שאל יטעה אדם לומר שהזכירה הוא כדרך איש הזוכר דהיינו דרמי' אנפשי' ומדכר ולזה אמר כי אין שכחה כלומר אין שייכות שכחה אצל הקב"ה מזכירת המעשים ולא נסתר שום דבר מעין השגחתו:

אתה זוכר) אמר היות שמעשים הם נדונין לפי המעשה דרך משל שאם יעברו שנים על איסור גניבה שזה יגנוב מנה וזה יגנוב ענה ומ"מ אפשר שיתחייב אחד בעונש גדול כפלי כפליים מחבירו מחמת שזה גנב לעשיר וזה גנב לעני כמו שמצינו שנתן אמר לדוד. ולרש אין כל כ"א כבשה אחת שאמר דוד שהאיש הזה יומת והכבשה ישלם ארבעתים אף שדין גניבה הוא רק לכפל ולזה אמר שזוכר כל המפעל. כי מעשה נאמר על מעשה החטא. ומפעל נאמר על פעולה שפעל המעשה ההוא בהאיש הנפעל והשי"ת אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות והוא שוקל מה שפעל זה במעשה ההוא יותר ממה שפעל חבירו במעשה ההוא וכן צריכין במעשה להשגיח על העושה שאם העושה הוא ת"ח יגדל העונש שיש בו חילול השם וכן מי שהחזיק לו השי"ת טובה בעושר. וכיוצא אצלו העונש יותר גדול על חטאו וגם מי שטבעו חם ביותר אינו נענש כ"כ על הכעס והניאוף כמו מי שטבעו קר כמ"ש הרמב"ם במ"נ והב"ע ולזה אמר וגם כל היצור לא נכחד ממך כלומר בחינת היצור לפי מה שהוא ולזה כ' בעל עקידה בטעם הגורל לומר שבחינת הטבעי האנושית אינן שווין אחד הוא כעסן בטבע ולפום צערא אגרא. והגורל הוא כעין התנצלות לומר שכך עלה בגורלו (ונראה שזהו שהשטן בא לפני הקב"ה ביוה"כ ואומר יש לך עם שהוא כמלאכי השרת מה מלאכים אין להם קפיצין כו' והכוונה לדעתי לומר שאין להם הכרעה לחטא ביוה"כ מחמת שאין רשות לשטן ביוה"כ כי קפיצין ברגל הוא שיש בהן הכרעה לעשות בהם רצונו לישב או לעמוד ולכך המשיל הבחירה שבאדם להכרעת הקפיצין והיא קיטרוג מהשטן. וכן מה שאמר שאין בהם אכילה ושתיה הוא ג"נ לקיטרוג כי הובה אכילה ושתיה עושה והמתענה טבעו נכנע מלחטוא ואין דרך השטן להיות מליץ):

(הכל גלוי וכו') אמר זו על העתידות כי מקודם דיבר על העבר שזוכר על מה שעבר ועתה אמר שיודע על מה שעתיד (וידוע) הוא נגד הנעלם שהוא במחשבה (צופה) נאמר על מי שצופה על קו השוה וגם על צפי' השכלי' והמחשבה והבטה הוא מלמעב' למטה וכיון שהקב"ה משיג כל הנשמות מהגופי' עד לסוף כל הדורות ומה שהוא צופה על הנשמות שהוא חלק אלקי ממעל על זה נקרא צופה ועל הגופות שהן מטה מטה ממדריגתו נקרא מביט (כי תביא) כלומר מחמת שהיית צופה ומביט שבהכרח יבוא זמן שתפקוד בו מה שיעשה על כל רוח ונפש ובו ביום יזכור מעשים רבים והמון בריות לאין תכלית:

ולכך מראשית כזאת וכו'. כלומר כמו שמנהג מלך רחמן כשרוצה לבוא במשפט עם עמו מודיע להם יום בואו למען יסדרו להם טענותיהם ויבקשו מליצים לעצמם כן מלך מלכי המלכים הקב"ה הודיע יום קביעות משפטו עם עמו:

מראשית. היינו מיום בריאות עולם שנקרא ראשית כי כשנברא אדם נתקבל אותו יום בתשובה שתיכף בשעת בריאות עולם הודיע לאדם שיש שכר ועונש דהיינו קודם בריאות עולם נתן גילוי דע' במה שברא קודם ג"ע וגיהנם ומה שנקרא מלפני' קודם בריאות עולם כענין שאמרו בחגיג' מה לפני' ומה לאחור ולכך נאמר אצל הודעת מראשית ואצל מלפנים גלית כי הודעה נאמר מה שמודיע לאחרי' בפה וגילוי נאמר כשעושה אחד דבר שמתוכה יבינו מה שיהיה כוונתו וכן הי' מעשה השי"ת שברא הג"ע והגיהנם ובזה גילה שיש שכר ועונש ומחמת כי הבריאה היה טוב לפניו כדכתיב וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. והיום שהוא חדוה לפני הקב"ה קונה אותו היום השפעה טובה (כמ"ש חז"ל בהמן שלא ידע לידת משה) ולכן קבע המשפט באותו יום:

(כי חוק) כלומר החוק הוא שיהיה באותו יום כדי שיעלה לפניו זכרון הבריאה ויתמלא רחמים שלא להחריבו:

(ועל המדינות) כלומר כי אמרו בש"ס שעומד הקב"ה לדין עמים שאינו מדקדק בדתם משא"כ לדין ישראל הוא מדקדק שלא להחריבן. ומה שאמר על המדינות בל' אמירה כי תיכף הוא אומר דינם אם לחייבם שיחרבו משא"כ הבריות הם יפקדו כלומר מעיין בדינם להזכירם לחיים ולמות ע"ד שאמר ישעי' הנביא ועומד לדין עמים כי עמידה ל' איחור ועיכוב (מי לא נפקד כו') שהכל עומדי' היו' בדין:

(כי זכר כל היצור) כי באנשים הוא דן על המעשה ואח"כ על ההכנה למעשה כי אין שוה העונש שהוא על עבירה שנעשה בפתאום לעבירה שנעשה בהכנות רבות ואח"כ דן על המחשבה כי אין דומה עבירה שנעשה במחשבות מרד להכעיס לבין שנעשה במחשבת הוראות היתר וכיוצא ויצרי מעללי איש. כי האנשים אינן על קו המשקל כי יש אנשים אשר טבעם חם מאוד ויצרם גדול ויש אשר בטבע אפילו לאשתו אינו מתאוה וגם יש כעסנים ויש אשר בטבעו אינו כעסן ולו נתכנו עלילות לדין כ"א לפי יצרו ולזה אמר ויצרי מעללי איש (אשרי איש) איש נקרא מי שנתבטל אצלו כל תאוותיו הגשמיות כלומר שלא יעיין במחשבתו רק בך ולזה קורהו איש שגם המלאכים נקראים אישי' ולכך נקרא משה איש. ובן אדם כו'. כלומר כשעוסק בדברים גשמיים ובמשא ובמתן לא יהיה בטחונו אלא בו (כי דורשיך) כלומר שאין לו לאדם לירא מלעיין בהשגות הקב"ה כי אולי יציץ ויפגע לזה אמר כי הקב"ה יהי' בעזרו שלא יכשל:

ולא יכלמו כו'. כלומר שהבוטח בך לא יכלם:

כי זכר כו'. כלומר כאשר חשבון המעשים באים לפניך אתה דורש מעשה כולם אולי ימצא בהם זכות באחד מהם להגין וגם את נח באהבה זכרת כלומר כמה שעשות עם נח שהפקדת אותו בדבר ישועה ורחמים כמו כן תפקוד אותנו

דיני תענית בראש השנה

א יש מקומות שקבלה בידם שכל מי שרגיל להתענות בר"ה ומשנה רגילתו ואינו מתענה שאינו משלים שנתו ומי שאינן