דרך החיים עה

שהתחיל הברכה יכול להתפלל בשחי' וכשיגיע עוד לברוך יזקוף עצמו וישאר ג"כ זקוף עד שיתחיל הברכה האחרת וכך יעשה בכל הברכות שאסור לשתות בהן תחילה וסוף (א"ר סי' תקפ"ב): ב דיני זכרנו ומי כמוך והמלך הקדוש והמלך המשפט וכתוב ובספר הכל נתבאר על מקומו בש"ע של חול ע"ש: ג צריך לומר לחיים בשו"א תחת הלמ"ד ואף דבכל השנה אומר בפת"ח ע"פ דקדוק אבל בר"ה שהוא יום הדין א"א בפת"ח שלא יהא משמע לא חיים (מ"א שם): ד אם שכח לומר ובכן תן פחדך וחתם המלך הקדוש א"צ לומר רק אתה בחרתנו ואם טעה באתה בחרתנו והתפלל של חול דינו כמו בי"ט ע"ש: ה צריך לומר שהשלטן בקמ"ץ תחת שי"ן הב' (מ"א שם): ו אף שבכל ימות השנה מתפללין בלחש אבל בר"ה ויוה"כ נוהגים להתפלל בקול רם אבל לא יגביהו קולם יותר מדאי ואם יכול לכוין טפי בתפלה כשמתפלל בלחש מוטב שיתפלל בלחש (א"ר שם) מר"ה עד מוצאי יוה"כ כופלין בכל הקדישים לעילא ולעילא (שם)

דברים שנוהגים לאכול בליל ראש השנה

א יהא אדם רגיל לאכול בליל ר"ה רוביא דהיינו תלתן כרתי תמרי סלקא קרא כשאוכל רוביא יאמר יהי רצון מלפניך ה' או"א שירבו זכיותינו כשאוכל כרתי יאמר י"ר שיכרתו שונאינו. סלקא יסתלקו אויבינו תמרי יתמו שונאינו קרא יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו וכל מה שנקרא בכל מדינה בלשון רבים יאכל אותו לסימן טוב ויאמר י"ר שירבו זכיותינו וכ' השל"ה שיתעורר אדם בתשובה כשאומר י"ר ויתפלל ע"ז בלב שלם (א"ר סי' תקפ"ג): ב יאכל דגים בליל ר"ה משום סימן לפרות ולרבות כדגים (שם) ואוכלים בר"ה ראש כבש ואומר י"ר כו' שנהיה לראש ולא לזנב וגם יש בו זכר לאילו של יצחק ואם אין לו ראש כבש יאכל ראש דג או של מין אחר משום טעם הראשון: ג נוהגין לאכול בליל ר"ה תפוח מתוק בדבש ואומרים י"ר מלפניך ה' או"א שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש ומברכין על התפוח תחילה בורא פרי העץ שהתפוח עיקר ועל הדבש א"צ לברך ואחר שאכל התפוח יאמר י"ר הנ"ל כדי שלא להפסיק בין ברכה לאכילה ואם אמר הי"ר בין ברכה לאכילה א"צ לברך שנית (מ"א וא"ר שם): ד יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים בר"ה שאגוז בגימ' חטא ועוד שהם מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה (שם): ה לא ישמש מטתו בשני לילות של ר"ה ואם הוא ליל טבילה שלא היתה יכולה לטבול מקודם לכן מותר (שם) ויחזור ויטבול שחרית משום קרי (א"ר)

דיני ראש השנה

א אומרים אבינו מלכנו בר"ה אחר הש"ע של שחרית וכן בתפלת מנחה ואם חל בשבת א"א וכן א"א במנחה של ע"ש. יש לומר כלה בציר"י תחת הלמ"ד [מ"א] צריך לומר סלח ומחל כי מחילה גדולה מסליחה. צריך לומר קרע רוע במירכא טיפתא ובנשימה אחת (ט"ז). צריך לומר מחה והעבר חטאתינו ופשעינו כו': ב מאריכים בפיוטים ובתפלה אפילו יותר מחצות היום רק אם חל בשבת אין להאריך הרבה (שם): ג המתפלל מוסף והתוקע הם חיובים לעלות לתורה ואם נוטלים שכר אינם חיובים (קיצור של"ה): ד כשיש מילה מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר ואם המוהל בעצמו הוא התוקע נכון שלא ירחץ מדם המציצה ויתקע בפה מלוכלך בדם מילה כדי לערב מצות מילה בשופר (שם ט"ז) וכן אם חל ר"ה בשבת אף שאין תוקעין מלין קודם אשרי: פי' על א"מ בטל מחשבות שונאינו. לשון אויב נאמר על מי שרודף אחר חבירו להרע לו ושם שונא נאמר על מי ששמח בצרת חבירו ולכך נאמר מחשבות שונאינו ועצת אויבינו: כלה כל צר ומשטין מעלינו. נאמר על אותן אנשים העומדים להרע ולזה אמר כלה שיכלו מן העולם: שטרי חובותינו. היינו העונות שנאמר בהם והי' ביום פקדי ופקדתי וזה נקרא שט"ח ולזה אנחנו מבקשים מחוק שטרי חובותינו

דיני תקיעת שופר וברכתו

א צריך לתקוע מעומד ואין לסמוך על שום דבר שאם ינטל אותו דבר יפול אבל הציבור יכולים לישב בתקיעות דמיושב אבל בתקיעות שעל סדר הברכות צריכין הציבור ג"כ לעמוד אבל בדיעבד אם תקע מיושב יצא (מ"א סימן תקפ"ה) ונוהגין לתקוע התקיעות שקודם התפלה על הבימה: ב קודם שיתקע יברך אקבמ"ו לשמוע קול שופר (ולא יאמר בקול שופר כי היכי דלא לישתמע שהוא ציית בקול שופר) ויברך שהחיינו ואין חילוק בין אם מברך לעצמו או שכבר יצא ומברך להוציא אחרים כגון אנשים שאינן יודעין לברך בעצמן אפ"ה מברך שתי ברכות אלו אבל אם תוקע להוציא אנשים שיודעין בעצמן לברך והתוקע בעצמו יצא כבר השומע יברך ב' ברכות אלו (שם) וכן ביום שני בתקיעת שופר אומר שתי ברכות אלו לשמוע קול שופר ושהחיינו ונכון שילבש בגד חדש בתקיעת שופר ביום שני: ג טוב לתקוע בצד ימין אם אפשר ולא בשמאל משום דמשמאל התפילין מגינין [ולכן איטר שמניח תפילין בימינו צריך לתקוע בשמאלו] וגם משום דכתיב והשטן עומד על ימינו (שם מ"א) וצריך לכסות השופר בשעת ברכה (א"ר שם) ויהפוך פי השופר למעלה בשעת תקיעה (שם): ד אם בירך תוקע אחד ולא היה יכול לתקוע יכול אחר לתקוע על סמך ברכה שבירך הראשון וכן אם התחיל לתקוע ולא יכול להשלים וכן אפילו ד' וה' יכולין לתקוע על סמך ברכה שבירך הראשון כיון ששמעו הברכה אבל אם התוקע הב' בא לביה"כ אחר שבירך הראשון ולא שמע הברכה מהראשון אם לא יצא השני ידי חובתו יכול לתקוע בברכה ואם יצא השני י"ח תוקע בלא ברכה כיון שהציבור כבר שמעו הברכה מהראשון (שם וא"ר): ה בתקיעות שעל סדר התפלה יתקע אחר ולא הש"ץ כדי שלא יתבלבל ואם הוא מובטח שיחזור לתפלתו רשאי לתקוע אפילו אם יש שם אחר שיכול לתקוע ולכן האידנא שמתפללין מתוך הסידור אף שיש אחר שיכול לתקוע רשאי הש"ץ בעצמו לתקוע וכ"ש בתקיעות דמיושב שיכול הש"ץ לתקוע בעצמו אף שיש שם אחר (שם) אבל אסור לש"ץ להיות מקרא בתקיעות שעל סדר התפלה שאסור להפסיק: ו ונוהגין להקרות לפני התוקע מלה במלה כל סדר התקיעות דמיושב ועל סדר הברכות כדי שלא יטעה (שם) וגם נוהגין שמחלקין התקיעות שעל סדר הברכות לכמה תוקעין ואין למחות בהם כדי לחבב המצות (ט"ז שם): ז פעם א' לא היו יכולין לתקוע והפך התוקע השופר וקרא לתוכו ויהי נועם ושוב יכלו לתקוע [מהרי"ל במ"א]

מי הם הראוין לתקיעת שופר

א כל מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן (סימן תקפ"ט): ב אשה פטורה מתקיעת שופר משום דהוי מ"ע שהז"ג ואע"פ שפטורה יכולה לתקוע וכן אחר אף שיצא כבר יכול לתקוע להוציא אותה אבל אינו רשאי לברך להוציאה בברכה אם הוא יצא כבר רק האשה תברך בעצמה והוא יתקע לה (שם) ואין לתקוע לאשה רק אחר יציאה מביהכ"נ: ג סומא חייב בתקיעת שופר ויכול להוציא אחריה ידי חובתן ואם היה מוחזק לתקוע וסלקוהו מחמת שחששו לסברת רי"ו דס"ל כר"י דסומא פטור ממצות אם אין בקי כמוהו יכולין לחזור ולמנות אותו להיות תוקע