דרך החיים עג

ד אחר שאכל סעודה המפסקת אם קיבל על עצמו התענית אפילו לא קיבל רק בלב אסור לאכול ולשתות אח"כ לכן טוב להתנות בפירוש בשעת סעודה המפסקת שיוכל עוד לאכול ולשתות אח"כ. ט' באב לילו כיומו לכל דבר ובין השמשות אסור כיום הכיפורים אבל אין צריך להוסיף מבע"י (סי' תקנ"ג) וחם קיבל עציו מבע"י התענית אסור ברחיצה וסיכה ג"כ אבל בנעילת הסנדל מותר עד בין השמשות (א"ר שם בשם הלבוש): ה נהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב אחר חצות רק בדברים המותרים ללמוד בתשעה באב עצמו וכן לא יטייל בערב תשעה באב (שם): ו א"א תחנון בערב תשעה באב במנחה משום דאיקרי מועד (סי' תקנ"ב)

דין ערב תשעה באב שחל להיות בשבת ותשעה באב שחל בשבת ונדחה

א ערב תשעה באב שחל להיות בשבת או ת"ב שחל להיות בשבת ונדחה אוכלין בשר ושותין יין בסעודה ג' שמפסיק ואסור למנוע ואם מונע משום זה עבירה הוא בידו ומעלה על שלחנו כסעודת שלמה בעת מלכותו מיהו צריך להפסיק מבע"י וישב בדאבון נפש שלא ינהוג בשמחה כ"כ ולכן לא ישב בסעודת חברים (אבל מותר לאכול עם ב"ב ויכול לברך בזימון כיון שהוא שבת) (א"ר שם ופ"מ) ואם חל מילה באותו שבת יעשה הסעודה קודם מנחה (סי' תקנ"ב) ואסור בלימוד אחר חצות אבל קודם חצות אפילו אם חל תשעה באב עצמו בשבת ונדחה מותר וכן א"א פרקי אבות וא"א צו"ץ (סי' תקנ"ב): ב תשעה באב שחל בשבת ונדחה נוהג בו אבילות שבצינעא ואסור בתשמיש המטה ונוהגין שהשמש מכריז דבר שבצינעא נוהג ואם הוא ליל טבילה מותר לשמש (סימן תקנ"ד שם במ"א): ג תשעה באב שחל בשבת ונדחה אומרים אב הרחמים ומזכירין נשמות (א"ר שם)

דיני מנהגי ט"ב ודין ט"ב שחל במוצאי שבת ודין אבל ואונן בט"ב. א ערב תשעה באב לעת ערב קודם ברכו חולצין המנעלים ומסירין הפרוכת מלפני הארון ואם חל במ"ש חולצין אחר ברכו רק הש"ץ חולץ קודם ברכו ואומר קודם שחולץ מנעליו המבדיל כו' ומבדילין בתפלה כשאר מ"ש ואחר התפלה כשרואה את הנר אומר בורא מאורי האש ואין מבדיל על הכוס ואין מברכין על הבשמים ואין מברכין הבנים ובמוצאי תשעה באב מבדיל על הכוס ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים [סימן תקנ"ג ותקנ"ו ותקנ"ט]:

ב בליל ת"ב מתפללין ערבית בנחת ודרך בכי כאבלים וא"א נחם בתפלת י"ח ואחר תפלת י"ח אומרים קדיש שלם עם תתקבל ואם חל במ"ש א"א ויהי נועם ולא ויתן לך (שם):

ג אחר קדיש שאחר תפלת י"ת קורין איכה בנחת ודרך בכי ואין מברכין על מקרא מגילה (ט"ז סי' ת"צ ופ"מ דלא כמ"א) ומפסיק בין כל פסוק מעט ובכל איכה מגביה קולו יותר ופסוק האחרון שבכל איכה אומרים בקו"ר וכן כל הפסוקים של רחמנות אומרים בקול רם ואחר איכה וקינות אומרים סדר קדושה ואח"כ אומרים ק"ש בלא תתקבל (שם):

ד אם יש אבל בעיר אפי' תוך שלשה הולך לביהכ"נ אפי' בלילה וביום עד שיגמרו הקינות (סי' תקנ"ט) אונן בליל ט"ב אין הולך בלילה לביהכ"נ ואינו אומר איכה וקינות ולמחר אחר הקבורה הולך לביהכ"נ ויהיה שם עד אחר הקינות (א"ר שם):

ה יש לאדם להצטער בליל ט"ב בענין משכבו שאם רגיל לישכב בב' כרים לא ישכב רק באחד ויש בני אדם שמשימין אבן תחת מראשותיהם זכר למה שנאמר ויקח מאבני המקום וגו' שראה החורבן וימעט אדם מכבודו ומהנאתו בט"ב בכל מה דאפשר (סי' תקנ"ה) ואסור ליגע באשתו ליל ט"ב כמו בנדה אבל ביום מותר ליגע בה (א"ר סי' תקנ"ד):

ו ט"ב בשחרית אין נוטלין את הידים רק עד סוף קשרי אצבעותיו ולאחר שמנגב ידיו ועדיין לחות קצת מעבירן על עיניו ואם היה ליפלוף ע"ג עיניו ודרכו לרחצם במים ולהעבירם רוחץ ומעבירם דהוי לי' כטיט וצואה שמותר לו לרחוץ ואם הטיל מים ושיפשף וכן אם עשה צרכיו מותר לרחוץ ידיו עד קשרי אצבעותיו דהוי כמלוכלכים בטיט וצואה אבל בלא"ה אסור אפי' להושיט אצבעו במים (סי' תקנ"ד):

ז מתפללין בשחרית ואין מניחים טלית של מצוה ולא תפילין רק לובשין טלית קטן בלא ברכה (סימן תקנ"ה) ומתפללין כל סדר היום ומשנת איזהו מקומן וברייתא דר"י וא"א פיטום הקטורת וא"א תהלים ושיר היחוד ולא מזמור שיר של יום בשחרית (סי' תקנ"ד) ואומר הש"ץ בתפלת י"ק עננו בין גואל לרופא (א"ר סי' תקנ"ט דלא כט"ז סי' תקנ"ז) וא"א נחם בבונה ירושלים (שם) וא"א או"א ברכנו בברכה כו' משום דכתיב ובפרשכם כפיכם וגו' ועוד דהוי אבילות ואסור לאבל לישא את כפיו ואחר תפלת י"ח אומרים ח"ק וא"א והוא רחום ולא נופלים על פניהם וא"א אא"א משום דאיקרי מועד:

ח אח"כ קורין בתורה כי תוליד בנים וגו' ואומרין ח"ק ומפטירין בירמיה אסוף אסיפם וגו' ומכניסין ס"ת להיכל ואומרים קינות וראוי ונכון להאריך בקינות עד מעט קודם חצות ואומרים קצת פסוקי נחמות אחר הקינות כדי להפסיק בנחמות ובשעת קינות אסור לדבר דבר ולצאת לחוץ כדי שלא יפסיק לבו מאבילות וכ"ש שלא להשיח עם עכו"ם ואחר הקינות אומרים אשרי וא"א למנצח ואומרים ובא לציון גואל ומדלגין פסוק ואני זאת בריתי דנראה ככורת ברית על הקינות ואף אחר הקינות אסור לישב ע"ג ספסל עד אחר חצות וטוב שכל יחיד יקרא איכה גם ביום (סימן תקנ"ט):

ט אם אירע מת בט"ב א"א צידוק הדין (סימן תקנ"ט) ואם מת אדם גדול מותר לומר עליו הספד (ט"ז ופ"מ שם)

דין מילה בתשעה באב

א אם יש תינוק למול בט"ב מלין אותו אחר שגומרין הקינות ומברכין על הכוס ונותנין לשתותו לתינוק שהגיע לחינוך (סי' תקנ"ט) ומותר להדליק נרות לצורך המילה (א"ר שם): ב הסנדק והמוהלי' ואבי הבן הנימול לובשין בגדי שבת בשעה המילה וכן מותרים להחליף הכתונת אבל אין ללבוש בגדי שבת חדשים שניכר גיהוץ שלהם (מ"א) ולאחר המילה מיד פושטין הבגדים (א"ר שם)

דין איסור מלאכה ואיסור נעילת הסנדל ודין שאילת שלום בט"ב

א בליל ט"ב וביום ט"ב עד אחר חצות אסור לעשות כל מלאכה שיש בה שיהוי קצת ואפי' מעשה הדיוט אבל מלאכה שאין בה שיהוי כגון הדלקת נרות או קשירה וכדומה מותרת וחליבת פרה טוב לעשות ע"י עכו"ם ואם א"א ע"י עכו"ם מותר לחלוב בעצמו וכן כל מלאכה שאין בה פרסום מותר לעשות ע"י עכו"ם אבל בנין אסור לעשות ע"י עכו"ם משום דהוי פירסום וכן פרקמטיא אסור למכור ולקנות ע"י עכו"ם משום דהוי פירסום אבל ביריד או שיירות באים דהוי דבר האבד מותר למכור ולקנות ע"י עכו"ם ואחר חצות מותר לעשות כל מלאכה בעצמו וכן סחורה מותר למכור ולקנות רק שלא יקבע עצמו למלאכה עד שיסיח דעתו מן האבילות וכן אסור למשוך בעסקיו עד שיסיח דעתו מן האבילות (סי' תקנ"ד): ב אם הולך בדרך בט"ב מותר לנעול הסנדל וכשיגיע לעיר יחלוץ מנעליו וכן במקום שדרים בין העכו"ם א"צ לחלוץ ברחוב העכו"ם רק ברחוב שישראלים מצוים שם צריך לחלוץ מנעליו (שם): ג אין שואלין בשלום חבירו בט"ב