דרך החיים ז

בו אבל אם לא שאלו רק כדי לעלות לתורה או לדוכן אין להכניס עצמו בספק ברכה ויכוין בפירוש שאינו רוצה לקנותו וא"צ לברך עליו לכל הדעות אבל בטלית של קהל צריך לברך עליו אפילו כשלובש אותו רק כדי לעלות לתורה או לדוכן משום דטלית של קהל אדעתא דהכי קנוהו מתחילה שכל מי שלובש אותו יהי' שלו כמו באתרוג [שם ובא"ר]: (ד) מי שלוקח טלית חבירו שלא מדעתו אפילו להתפלל בו יכוין ג"כ שאינו רוצה לקנותו ולא יברך עליו [ומה שכתב המ"א דיברך עליו ומדמה אותו למ"ש התוס' והרא"ש אם שאל טלית שאינו מצויץ והטיל בו ציצית שיכול לברך עליו אף שפטור מידי דהוי אנשים דמברכות על מ"ע שהז"ג אף שפטורות אין נראה לפענ"ד כי התוספות והרא"ש כתבו שפיר בנידון דידהו שהטיל ציצית שלו בבגד שאול אף שהבגד פטור מ"מ מברך עליו כמו דנשים הברכות על מ"ע שהז"ג אבל כאן בנ"ד ששאל בגד עם ציצית הוי כחוטין שאולין ואתרוג שאול דפשיטא דאין מברכין עליהם] [שם]: (ה) אם לקח טלית חבירו כשהוא מקופל כשמחזירו אח"כ צריך ג"כ לקפלו [רק בשבת אין צריך לקפלו כקפולו הראשון] וכן אין רשאי להוציאו שלא מדעת בעלים מביתו לבהכ"נ או מביהכ"נ לביתו כי הבעלים מקפידין על זה [שם א"ר]

דין אם להתיר ציצית מבגד לבגד. ודין אם נקרע הטלית

(א) מותר להתיר ציצית מבגד זה ולהניחם בבגד אחר אבל שלא להניחם בבגד לא משום שאסור לבטל מצות טלית זה ואם רצה לעשות מהעלית בגד שלא יהא בה ד' כנפות מותר להתירן ואם מוכר הבגד לעכו"ם ג"כ מותר להתירן וה"ב אם רוצה להטיל בהטלית ציצית יותר יפין או יותר כשרין דהיינו שהציצית היו פסוקין קצת ראשי' ורוצה להטיל בו עכשיו שלימים ג"כ מותר להתירן ואם נפסק חוט אחד אפילו נשתייר כ"ע וכבר התירה שוב אסור להטיל אותם לכתחילה אפילו בבגד זה [כן משמע בסי' י"ד במ"א ס"ק ד'] וכ"ש בבגד אחר אבל מותר לקשור שני חוטין קצרים כדי לעשות חוט ארוך של י"ב גודלין ולהטיל אותם בבגד בתחילה [סי' ט"ו]:

(ב) טלית מצוייצת כהלכה שנחלקה לשתים ורוצה לחברה הדין כך אם אין בכל חלק לבדו כדי להתעטף אזי צריך להתיר כל הציצית משני החלקים ויחברם ואח"כ יטילם בו מחדש ואם יש בחלק אחד כדי להתעטף צריך להתיר הציצית מחלק הב' שאין בו כדי להתעטף ויחברם ואחר כך יטילם וכן הדין אם רוצה לחבר חתיכה אחת מטלית אחר ואין בו כדי להתעטף אין צריך להתיר רק מאותה חתיכה האחרת ואם יש בכל חלק לבדו כדי להתעטף ורוצה לחברם יוכל להתיר הציצית מאיזה חלק שירצה ויחברם ואח"כ יטילם ואם נקרע בהטלית כנף א' בעגול שנעשה בת שלש כנפות צריך להתיר כל הציצית שנעשו בפיסול [שם] (ג) אם נקרע מנקב שהציצית תלויין בו ולמטה ונשתייר כל שהוא למטה מחובר אף שאין שם מלא קשר אגודל אם קדם הטלית ציצית לקרע כשר ואם רוצה לתפור הקרע אז אם הטלית של צמר מותר לתפור בחוט משי אפילו לבן ואין צריך להתיר אותה מהכנף ולחזור ולתלותה שנית אחר שתפר הכנף כיון דלא נפסל מעולם ואם הבגד הוא משאר מינים אז אין רשאי לתפור הקרע ולכן יניחנו כך ולא יתפרנו בחוט לבן (רק בחוט צבוע) שאין נוהגים עתה לעשות הציצית רק לבנים וחיישינן שמא ישתייר מחוט התפירה שם ואח"כ כשיטיל בו ציצית יצרף החוט הנשאר מהתפירה לז' חוטין אחרים שיטיל שם ויהיו הציצית פסולין כי החוט התפירה לא נטווה לשמן ואפילו בדיעבד אם תפר ולא שייר מחוט התפירה והטיל שם ציצית אעפ"כ פסולין מחמת גזירה ולכן בטלית של צמר שאין מטילין בו רק ציצית של צמר דאין המנהג לתפור בחוטין של צמר לא שייך גזירה זו דאף אם ישייר חוט התפירה לא יצרפנו לחוטי הציצית. ובשאר מינים פסול משום גזירה זו ואם ירצה יקח חתיכת בגד משלש על שלש ויתפרנו במקום הכנף ויתפור התפירה של מטה למטה מקשר אגודל והתפירה של מעלה למעלה משלש אצבעות ובזה אפילו לרש"י מותר לתפור כיון דאין ראוי להטיל בו ציצית [שם] (ד) אם נקרע הכנף מהבגד תוך ג' אצבעות ולא נשאר מחובר אף בכל שהוא וחזר ותפרו וה"ה אם תפר חתיכת בגד פחות משלש לשפת הבגד הן באורך הן ברוחב אז אם הטיל בה ציצית בחתיכה זו פסולה לדעת קצת מפרשים שמפרשים כן לדעת רב עמרם מחמת דהוי כמאן דפסק אף שתפרו לבגד ואם יטיל ציצית למעלה מאותה חתיכה התפורה יהיו הציצית רחוקים מקצה הבגד יותר מג' אצבעות ופסול ולכן נוהגים לתפור בכל כנף מהטלית חתיכה של בגד משלש על שלש שאין בה תפירה משום דברוב בגדים אפילו הם חדשים יש בהן תפירה תוך שלש ויש פסול לדעת המפרשים הנ"ל רק צריך ליזהר שיתפור התפירה של מטה למטה מקשר אגודל והתפירה של מעלה למעלה משלש אצבעות כשהטלית של שאר מינים אבל בשל צמר אין להקפיד [שם]:

(ה) כשתופרין סביב הנקב שמטילין בו ציצית משום חיזוק בטלית של צמר יכול לתפור אפי' בחוט לבן ובטלית של שאר מינים לא יתפור רק בחוט צבוע [שם]

דין שיעור טלית

(א) שיעור טלית של קטן שהגיע לחינוך [שיעור חינוך כשיודע להתעטף ולהטיל שתי ציצית מלפניו ושתים לאחריו] כדי שיתעטף ראשו ורובו שלו ומשערין בקטן עצמו שמתעטף בו [פ"מ במ"ז סימן ט"ז] לפי גדלו ולפי קטנו ואם יש בו זה השיעור צריך אביו להטיל בו ציצית ואם אין בו זה השיעור אין מברכין עליו ואין יוצאין בו בשבת לכרמלית [שם]: (ב) בגד שלובש בו גדול אין חייב בציצית אא"כ יש בו שיעור שיתעטף ראשו ורובו של קטן בן תשע שנים וגם הגדול לובשו לפעמים עראי ויוצא בו לפני פתח ביתו ברחוב ואינו מתבייש ואם הגדול לובשו לפעמים עראי ואין בו כדי שיתכסה ראשו ורובו של קטן רק לפחות מבן ע' או להיפך מטילין בו ציצית ואין מברכין עליו ואין יוצאין בו בשבת אפי' לכרמלית [שם] (ג) יש לעשות הכתפים של הטלית קטן רחבים ושלא יהיו בו בתי זרועות ארוכים [מ"א סי' י' ס"ק י"ב]

דין מי הם החייבים בציצית. וזמן ציצית וברכתו

(א) סומא חייב בציצית. נשים ועבדים פטורין ואין להם ללבוש בגד של ד' כנפות ולהטיל ציצית דהוי יוהרא. טומטום ואנדרוגינוס חייבין ויכולין ג"כ לברך. קטן היודע להתעטף בשתי ציצית לפניו ושתים לאחריו ויודע לאחזן בשעת ק"ש אביו צריך לקנות לו ציצית כדי לחנכו [סי' י"ז]: (ב) להרמב"ם אפילו כסות יום כשלובש בלילה פטורה מציצית וכסות המיוחד ללילה אם לובשו ביום חייב ולהרא"ש כסות המיוחד ללילה פטור אפילו לובשו ביום וכסות המיוחד ליום חייב אפי' לובשו בלילה וספק ברכות להקל ולכך אין לברך רק על כסות המיוחד ליום ולובשו ביום ואחר תפלת ערבית שוב אין לברך אף שעדיין יום ויסיר הטלית כשמתחיל ברכו ובליל יוה"כ יתעטף בעוד יום ויברך ובמוצאי יוה"כ לא יסירו עד אחר ערבית והעובר לפני התיבה ביום לאיזה דבר אפילו לקדיש יתום יתעטף מפני כבוד ציבור וכל מלבוש שאין עשוי ללבשו רק לכסות בו בלילה אפילו מכסה בו ביום או שעשוי רק להעלותו דרך העלאה ולא דרך לבישה פטור מציצית ומכל מקום בכיסוי של צמר יעשה קרן אחד עגול כי לדעת התוס' חייב בכה"ג [פי' י"ח]: (ג) כשלובש קודם אור היום אין מברך אבל אחר עלות השחר מברכין והוא הדין בערב עד צאת הכוכבים מברכין [שם]: (ד) ציצית חובת גברא הוא ואינו חייב רק כשלובשו ולכך אין מברך על עשיית המצוה כיון שעושה אותן קודם שלובשו ואפי' נפסקו