דרך החיים סז

ממקומם לאמצע בהכ"נ כדי שיהיו בכלל הברכה ואם א"א להם ללכת ממקומה מחמת דוחק שיש שם הוי כאנוסין וישנם בכלל ברכה והעם שבחצר יראו שיעמדו נגד פני הכהנים או נגד צידיהם (שם וע' מ"א):

כד אלו תיבות שהכהנים הופכין פניהם בהם לדרום ולצפון. יברכך. וישמרך. אליך. ויחנך אליך. לך. שלום. והטעם משום דבאלו התיבות שהם לנוכח צריכין לברך ולהראות פניהם אל כל הציבור העומדין מלפניהם ומצידיהם ונוהגין שמאריכין בניגון אלו התיבות כי כל התיבות הם לנוכח ובשעה שמאריכין בניגון של התיבות שבסוף הפסוקים דהיינו וישמרך ויחונך שלום אומרים הציבור רבש"ע כו והמקרא אפילו הוא אינו ש"ץ לא יאמר הרבש"ע מפני הטירוף וכ"ש שהש"ץ בעצמו לא יאמר (שם ובמ"א):

כה בהכ"נ שכולם כהנים אם אין שם אלא עשרה כולם עולים לדוכן למי מברכין לאחיהם שבשדות ומי עונה אחריהם אמן הנשים והטף ואפי' אם אין שם נשים וטף לענות אחריהם אמן אפ"ה מברכין דעניית אמן אין מעכב הברכה ואם יש שם יותר מעשרה הנותרים מי' יעלו לדוכן ויברכו והעשרה עונין אחריהם אמן (שם ועיין פ"מ שם):

כו כהן אין אין רשאי להוסיף מדעתו יותר על הג' פסוקים של ברכת כהנים ואם הוסיף עובר על בל תוסיף (שם):

כז כהן שנשא את כפיו ואח"כ הלך לבהכ"נ אחר ומצא ציבור שלא הגיעו לברכת כהנים יכול לישא כפיו פעם אחרת אם רוצה (אבל אם אינו רוצה אע"פ שאומרים לו לעלות לדוכן א"צ ואין עובר בעשה כיון שעלה פעם אחת באותו יום. תו' הובא בבה"ע) וכהן שלא התפלל עדיין ומצא ציבור מתפללין נושא את כפיו ואין התפלה מעכבתו אבל אם רואה כשיעלה לדוכן יעבור זמן התפלה ילך לחצר בהכ"נ ויתפלל שם אבל אם אמרו לו קודם רצה עלה צריך לעלות דעובר בעשה אם אינו עולה ואם לא קרא ק"ש וירא כשישא כפיו יעבור זמן ק"ש ילך ג"כ לחצר בהכ"נ ויקרא ק"ש ואם אמרו לו קודם רצה עלה יקרא פסוק ראשון ויעלה וישא כפיו (שם):

כח כהן המתפלל ש"ע אם אין שם כהן אחר צריך להפסיק ולעלות אם מובטח שיחזור לתפלתו ואם אין מובטח לא יפסיק [כמו בש"ץ פ"מ במ"ז] ואם אמרו לו קודם רצה עלה צריך לעלות דעובר בעשה אם אינו עולה ואם יש שם כהן אחר אינו פוסק ואם אמרו לו קודם רצה עלה צריך להפסיק ולעלות ואפילו אין מובטח צריך להפסיק ולעלות אם אמרו לו משום דעובר בעשה אם אינו עולה וכ"מ דמפסיק בתוך התפלה כדי לעלות לדוכן צריך לעקור רגליו קצת בתוך התפלה כשאומר הש"ץ רצה אבל אם לא עקר רגליו כשאמר הש"ץ רצה אינו רשאי לעלות (מ"א שה א"ר ופ"מ):

כט מי שיש לו מום בפניו או בידיו כגון שהם בוהקניות פירוש מין נגע לבן או מנומר בנקודות דקות או שאצבעות ידיו הם כפופות או שהם עקושות לצידיהן או שנתעקמה ידו אחורנית או שאינו יכול לחלק אצבעותיו לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו וכן מי שרירו יורד על זקנו או שעיניו זולפות דמעה וכן סומא באחד מעיניו לא ישא את כפיו וכל ששהה בעיר ל' יום מיקרי דש בעירו אפי' אינו דר שם לגמרי רק שבא לשם להיות שם מלמד או סופר או משרת על חצי שנה מיקרי דש בעירו בשלשים יום אבל אם בא שם באקראי בעלמא לא חשיב דש בעירו בשלשים יום ואף שהמנהג שמכסין הכהנים את פניהם וידיהם בטלית וכן הקהל מכסים בשעת דוכן אעפ"כ אין להם לעלות לדוכן אותן הבעלי מומים הנזכרים לעיל אם לא דשו בעירם (א"ר שם דלא כט"ז) ואותן המנומרות בנקודות דקות שקורין [זאממער שפראסען] אם שכיח שם אף דלא הוי רוב אנשי המקום כך ישא את כפיו [פ"מ שם] וכן אם היו ידיו צבועות בצבע אם אנשי המקום מלאכתן בכך ישא את כפיו (שם ועיין פ"מ):

ל קטן שלא הביא שתי שערות אינו נושא כפיו בפ"ע וצריך לדקדק בדבר שלא יבא לידי ברכה לבטלה כיון שאמרו חז"ל שאינו נושא כפיו יחידי אבל עם כהנים גדולים אחרים ישא את כפיו כדי להתחנך וללמוד וצריך לברך ומי שהביא שתי שערות נושא את כפיו אפילו בפ"ע לדידן דאין נשיאות כפים אלא מרגל לרגל (שם):

לא כהן שהרג את הנפש במזיד אפילו עשה תשובה לא ישא את כפיו אבל אם הרג בשוגג אם עשה תשובה ישא את כפיו (א"ר שם):

לב מל תינוק ומת משא את כפיו אפי' אם העם מרננים אחריו שהוא שופך דמים אפ"ה ישא את כפיו אבל אם יודע בעצמו שהוא אמת לא ישא את כפיו (שם). אבל אם עשה תשובה מהני דלא גרע מהרג בשוגג דמהני אם עשה תשובה וישא כפיו:

לג מומר לעכו"ם שעשה תשובה ישא את כפיו [שם] ושאר עבירות אפילו גילוי עריות אין מונע נשיאות כפים:

לד שתה רביעית יין בב"א לא ישא את כפיו שתאו בב' פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר לישא כפיו ואם שתה יותר מרביעית אפילו שהוא מזוג ואפילו שתאו כמה פעמים לא ישא את כפיו עד שיסיר יינו מעליו ואם שתה שאר משקים אף שלא הגיע לשכרותו של לוט אסור לישא כפיו עד שיסיר שכרותו מעליו ואם שתה יין מגתו מותר לישא את כפיו אם אינו משכר (וע' א"ר דלא כמ"א) לה כהן שנשא גרושה או חלוצה דרבנן לא ישא את כפיו עד שידור הנאה ע"ד רבים מהנשים שהוא אסור בהן ומגרש אותה ואפילו אם אינו יכול לגרשה מחמת אונס נפשות אינו משא כפיו כ"ז שאינו מגרש אותה (שם):

לו כהן שנטמא למת שאינו מז' מתי מצוה פסול מן הדוכן עד שישוב ויקבל עליו שלא יטמא עוד למתים וכהן שיש לו בת שהמירה או זינתה נושא כפיו (מ"א שם) החלל אינו נושא כפיו (שם):

לז כהן אונן אינו נושא כפיו אפילו אמרו לו עלה א"צ לעלות כי פטור מכל המצות ואבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו או תוך שלשים על שאר קרובים אינו נושא כפיו אבל אם אמרו לו עלה צריך לעלות ולכן צריך לצאת מבהכ"נ קודם רצה וכן הקובר מתו ברגל אינו נושא כפיו ומיהו אם אין שה בבהכ"נ שני כהנים אחרים חוץ מהאבל מותר להאבל לישא כפיו תוך י"ב חודש על אביו ואמו או תוך ל' על שאר קרובים אבל תוך שבעה כגון הקובר מתו ברגל אפילו אם אין שם שני כהנים אחרים חוץ מהאבל אינו נושא כפיו (שם ועיין בתשובת כ"י דלא כמ"א הובא בבה"ט שם):

לח כהן אף שהוא פנוי ישא את כפיו ואין נושאין כפיהם אלא בי"ט ובי"ט שחל בשבת נוהגין שאין נושאין כפיהם. ויש מקומות שנוהגין שנושאין כפיהם בי"ט שחל בשבת וכל מקום לפי מנהגו וכן נוהגין שאין נושאין כפיהם אלא בתפלת מוסף של י"ט ולא בתפלת שחרית וכן ביום הכפורים אין נושאין כפיהם אלא במוסף ולא בשחרית ולא בנעילה (שם)

דיני חודש ניסן

א בכל חודש ניסן אין נופלין על פניהם ואין אומרים צ"ה ולא קדיש ואין מתענים בו אפילו יא"צ אבל תענית חלום מתענין בו וגם חתן ביום חופתו חייב להתענות ומי שהתענה בשבת שבתוך ניסן ת"ח מיתב תענית לתעניתו אפי' בניסן אפילו בר"ח ואם הוא סמוך לעשרה בניסן יתענה בי' בניסן שהוא תענית צדיקים (מ"א סי' תכ"ט): ב בע"פ א"א מזמור לתודה ואל ארך אפים ולמנצח (שם)

דיני ערב פסח

א בע"פ הבכורים מתענין אפילו בכור מאם וכן הבא אחר הנפלים מתענה דהוא בכור לנחלה (סי' ת"ע ומ"א): ב ב כשהאב בכור האם א"צ להתענות בשביל בנה הבכור שתענית האב עולה בשבילו ובשביל בנו הבכור ואם מת האב