דרך החיים סה

כל צרכנא (א"ר מ"א שם): יז נאכל התבשיל או שאבד קודם שבישל לשבת אינו יכול לבשל אלא א"כ נשתייר ממנו כזית אבל אם נאכל הפת או נאבד אין בכך כלום התחיל בעיסתו ונאבד התבשיל או נאכל גומר אותה עיסה ומותר לאפו' אות' וכן אם התחיל לבשל גומר התבשיל שהתחיל ואפי' לא הניח את הקדירה עדיין אצל האש רק שהתחיל בתיקונה כגון שחתך הלפתות וכדומה מותר לבשלו (שם): יח אפה או בישל לצורך יו"ט ואח"כ נאבד התבשיל יכול להניחו לצורך שבת כיון שנעשה בהיתר ויבשל מכאן ואילך לי"ט (שם): יט אחר שפכין צרכי שבת והטמין והדליק הנרות של שבת יכול לאכול העירוב תבשילין אבל מ"מ מצוה מן המובחר שהפת של עירוב יקח בליל שבת ללחם משנה וכן בבוקר ובסעודה ג' יבצע עליו כיון דאיתעביד ביה חדא זימנא מצוה יתעביד ביה מצוה אחרת (מ"א שם): כ אם חל י"ט ביום ה' וביום ו' אף שהניח עירוב אין יכול לבשל מי"ט ראשון לשבת כיון דיו"ט שני חול לדידן דבקיאין בקביעא דירחא ואפילו יודע שיהיה לו אונס ביום ו' שלא יהיה יכול לבשל על שבת אעפ"כ אסור ביום חמישי שהוא יום ראשון של יו"ט לבשל על שבת (מ"א וא"ר שם)

דין אם נאבד העירוב ומי ששכח לערב

א מי שלא עירב אסור לו לבשל בשביל שבת וכשם שאסור לבשל לעצמו כך אסור לבשל לאחרים אפילו בביתם וגם אחרים אסורים לבשל בשבילו ואין לו תקנה רק שיקנה קמחו (במשיכה ולא בק"ס) לאחרים שעירבו וכל מה שצריך לו לאפות ולבשל ולהטמין לצורך שבת והם אופין ומבשלין ומטמינין בשבילו ואפילו בביתו יכולין לעשות בשבילן כשמקנה להם (שם): ב אם אין שם אחרים שעירבו מותר לו לאפות בעצמו פת אחד ולבשל קדירה אחת וכן אם יש שם אחרים שעירבו ואין רוצה להקנות להם ג"כ מותר לעשות בעצמו דברים אנו אבל אם אין לו פת ללחם משנה צריך להקנות קמחו לאחרים אם יש שם אחרים שעירבו כדי שיאפו לו לחם משנה על שבת לקיים המצוה (שם): ג כל זה אם לא נזכר קודם סעודת שחרית שלא עירב אבל אם נזכר שלא עירב קודם סעודת שחרית יבשל הרבה בקדירה אחת ויותיר לשבת וכן אם רוצה לאכול כמה מיני תבשילין מותר לבשל כמה קדירות כל מין שירצה ויבשל הרבה ויותיר לשבת (שם): ד ולענין הדלקת נרות בלא עירוב מותר להדליק נר אחד בעצמו ואם רוצה להדליק יותר יכול להדליק עוד נר אחד מבע"י וילך לחדר לחפש שום דבר ויניח אותו דלוק לשבת (שם): ה אם נזכר ביום טוב ראשון יכול לערב ביום ראשון על תנאי שמתנה אם היום קודש ולמחר חול א"צ לעירוב ואם היום חול בעירוב זה יהא שרא לנא כו' ומברך בתחלה הברכה של העירוב ובשני ימים טובים של ראש השנה אינו יכול לערב בתנאי שהם קדושה אחת וכיומא אריכתא דמיא (שם): ו ואם עבר בשוגג או במזיד ובישל כמה קדירות שלא לצורך י"ט מותר לאכלן בשבת או בחול (שם) אבל אם בישל בהערמה כמה קדירות ממין א' לצורך י"ט והותיר לשבת אסור לאכלו (שם) והטעם שלא ילמדו אחרים לעשות כן לכתחילה מש"ה גרע ממזיד (מ"א שם)

דין המתענה ביום טוב

א מי שמתענה בי"ט אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום ואשה משרתת שמתענה מותרת לבשל (א"ר סי' תקצ"ז בשם הלבוש דלא כמ"א כאן) וכן אסור לבשל בעצמו לכתחילה על שבת אף שהניח עירוב אם אפשר ע"י אחר דאין היתר לבשל מי"ט לשבת (לרבה דקי"ל כוותיה) אלא מפני הואיל ומקלעי אורחים חזי ליה לבו ביום והוא חסור לבשל לאחרים בו ביום אבל אם א"א לבשל ע"י אחר מותר לבשל בעצמו על שבת דסמכי' על הפוסקים דמתירין לבשל מי"ט לשבת ע"י עירוב בלי טעם דהואיל רק מטעם דמדאורייתא צרכי שבת נעשין בי"ט (ע"ש ועיין פ"מ בפתיחה): ב וכן צריך ליזהר להטמין בי"ט החמין של שבת מבע"י כדי שיתבשל קצת כמאכל ב"ד התבשילין מבע"י שאם מטמין סמוך לחשיכה הוי כמבשל בי"ט רק על שבת וזה לא שרי אפילו ע"י עירוב לרב' דקי"ל הטעם משום הואיל ובסמוך לחשיכה ל"ש הואיל ולכן יש לנהוג בי"ט שחל בע"ש שמקדימין להתפלל ערבית כדי שיטמינו כולם לצורך שבת מבע"י (מ"א ופר"מ)

דיני תפלת יום טוב. א אם התפלל בי"ט ש"ע של חול והזכיר יעלה ויבא בעבודה יצא וא"צ לחזור ולהתפלל וכן אם התפלל של חול ונזכר אחר המחזיר שכינתו קודם שהתחיל מודים אומר יענה ויבא קודם מודים ומזכיר של י"ט וגומר התפלה ואם התחיל מודים ואח"כ נזכר ולא עקר רגליו חוזר לאתה בחרתנו וגומר התפלה רצה ומודים כו' כמו בשבת (ועיין בה' שבת מ"ש מה שיש לתמוה על זה) ואם עקר רגליו או שאמר יהיו לרצון אף שלא עקר רגליו חוזר ומתפלל של י"ט וכ"ז כשהתפלל כל הי"ח ברכות אם הזכיר של י"ט בעבודה יצא משום דבדין היה להתפלל בשבתות וימים טובים כל הי"ח ברכות אלא דחכמים הקילו ובדיעבד אם התפלל יצא אבל אם לא התפלל רק שלש ראשונות ושלש אחרונות ואפי' אמר ברכה רביעית של י"ט ולא חתם הברכה כתקונה כגון שלא אמר אלא מקדש ישראל ולא אמר והזמנים לא יצא כיון דלא התפלל כל הי"ח וגם לא התפלל ברכות של י"ט כמו שתקנו חז"ל לכך לא יצא (א"ר סי' רס"ח וסי' תפ"ז דלא כמ"א בסי' רס"ח וסי' תפ"ז ע"ש ודו"ק): ב אם התפלל של י"ט וסיים מקדש השבת וחזר בו תכ"ד אף שסבר שהוא שבת יצא (עיין א"ר סי' ר"ט ושם במ"א): ג אם שכח לומר אתה בחרתנו ואמר יעלה ויבא וחתם כדינו יצא אבל אם לא חתם כדינו נא יצא דדוחק לומר דהמחבר בסעיף ג' מיירי בלא חתם מקדש ישראל והזמנים דבכה"ג אפילו אמר אתה בחרתנו לא יצא (א"ר ופ"מ שם) ואם לא אמר אתה בחרתנו וגם לא יעלה ויבא רק והשיאנו אע"פ שאמר מועדי קדשך אם לא הזכיר חג פלוני בפרט לא יצא (פ"מ במ"ז סו' תפ"ד) ואם לא אמר אתה בחרתנו ונזכר אחר שאמר יעלה ויבא אפילו לא חתם הברכה א"צ לחזור (פ"מ שם בא"א) ואם לא אמר י"ט באמצע אף שסיים כתקנה הברכה מקדש ישראל והזמנים אם עקר רגליו או שאמר יהיו לרצון חוזר לראש ואם לא אמר עדיין יהיו לרצון חוזר לאתה בחרתנו (א"ר ופ"מ דלא כמ"א): ד אם חל י"ט בשבת ולא הזכיר של שבת באמצע וסיים מקדש השבת וישראל והזמנים יצא ואם הזכיר שניהם באמצע ולא סיים בחתימה רק מקדש ישראל והזמנים ולא הזכיר שבת כא יצא (בה"ט בשם אחרונים דלא כמ"א) וכן מסתבר כדמשמע מב"י שכ' אם לא הזכיר של שבת ביעלה ויבא א"צ לחזור כיון דפלוגתא דרבוותא אם צריך להזכיר א"צ לחזור בשביל זה אבל לחתום בשניהם אין בו פלוגתא דרבוותא ומשנה ממטבע שטבעו חכמים ודאי דצריך לחזור ודינו אם טעה ונזכר כמ"ש לעיל לענין אם טעה ולא הזכיר שניהם: ה אם טעה והתחיל אתה חונן או אחד משאר ברכות אמצעיות דינו בי"ט כמו בשבת שגומר אותו הברכה ומתחיל בשל י"ט: ו אם טעה בתפלת מוסף דינו כמו בתפלת מוסף של שבת ע"ש כי שם נתבאר דינו על נכון: