דרך החיים סד

לטלטלו דראוי להריח בו אם מברך על פרי אחר (מ"א וט"ז): ד אין אדם יוצא י"ח ביום א' בלולב של חבירו שהשאילו דבעינן ביום ראשון לכה משלכם ואפי' אמר לו חבירו יהא שלך עד שתצא בו ואח"כ יהא שלי כבתחילה לא יצא דהוי כמו שאול ואם נתנו לו אפי' במתנה ע"מ להחזיר הרי זה יוצא בו ידי חובתו שמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ואם הנותן אינו מקפיד יכול המקבל ליתן אפי' לאחר במתנה ע"מ להחזיר ואחר לאחר כדי לצאת בו אבל אם הנותן ראשון נתן לו בפירוש ומקפיד שלא ליתן לשום אדם עוד לצאת בו נ"ל דאף המקבל הראשון לא יצא שאין בו דין ממון כמו שהוכחתי זה במקום אחר. נתנו לו סתם הוי כאלו אמר ע"מ להחזיר כיון שצריך לו האתרוג לצאת בו בודאי לא נתנו לו לשם מתנה גמורה ואם נתן לו במתנה ע"מ להחזיר או בסתם אחר שיצא בו צריך ליתנו לבעלים במתנה כדי שיהיו יכולים הבעלים לצאת בו ביום ראשון אם לא יצאו עדיין (שם): ה לא יתננו ביום ראשון לקטן קודם שיצא בו דקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מדאור' ונמצא שאם החזירו אינו מוחזר (שם) ולכך כשנותנין לקטן יאחזנו בידו עם התינוק (שם): ו שותפים שקנו אתרוג ולולב בשותפות לצורך מצוה מסתמא ע"ד כן קנאוהו שיהיה של כ"א לבדו בשעה שיוצא בו ע"מ שיחזירוהו ומ"מ טוב לומר בפירוש שנותן כ"א חלקו לחבירו במתנה ע"מ להחזיר בשעה שיוצא בו וכן קהל שקנו אתרוג בשותפות טוב ג"כ שיכריזו שכ"א נותן חלקו לחבירו במתנה ע"מ להחזיר (שם): ז יזהר כל אדם שיקנה לו אתרוג ולולב לבדו כדי שיקיים המצוה והנענועים כתקנה ואעפ"כ אם קנה יחיד אתרוג ל בדו ויש בעירו אתרוג ובעיר אחרת אין שם אתרוג כלל מצוה שישלח שלו לעיר אחרת שאין שם כלל והוא יברך אא של קהל (עיין מ"א שם)

סדר ודיני תפלת מוסף לר"ה בחול

תיכף אחר הלל אומרים ק"ש עם תתקבל (חוץ מחנוכה שאין בו מוסף אומרים ח"ק אחר הלל) ומוציאין ס"ת וקורין בו ד' גברי אין פוחתין ואין מוסיפין ואין מפטירין בנביא (וע"ל בה' קה"ת דיני קה"ת) ואחר הקריאה אומרים ח"ק ואח"כ מכניסין הס"ת להיכל ואומרים אשרי ובא לציון וא"א למנצח יענך וכו' ואומרים ח"ק ומתפללין תפלת מוסף ואח"כ מחזיר הש"ץ התפלה ואומרים קדושה כמו קדושה דשחרית והנוסחאות במוסף (וי"א זכרון לכלנו יהיו) (וי"א זכרון לכלם היו) ואין לשנות שום מנהג ואם טעה בתפלת מוסף דינו כמו בשבת ע"ש. ואין אומרים יעלה ויבא בתפלת מוסף בעבודה

דיני עירוב תבשילין. א י"ט שחל להיות בע"ש אסור לבשל בשביל שבת וצריך להניח עירוב תבשילין מערב י"ט ועי"ז העירוב מותר לבשל מי"ט לשבת (א"ח סי' תקכ"ז):

ב העירוב צריך לעשות בפת ותבשיל ואה לא עשה אלא מתבשיל לחוד מותר בדיעבד (שם) אבל פת לבדו לא מהני (שם בפ"מ):

ג התבשיל צריך שיהיה מדבר הראוי ללפת בו את הפת ואפילו פירות מבושלים וכן מיני קטניות מבושלים אם דרך בני אותו המקום ללפת בו את הפת מותר ואם לאו אסור אבל תבשיל של מיני קמחים אפי' דרך בני אותו המקום ללפת בו את הפת אסור להניחו לשום עירוב תבשילין (מ"א שם):

ד תבשיל זה ל"ד מבושל אלא ה"ה צלי ומעושן או שלוק היינו מבושל הרבה יותר מדאי מותר להניחו בשביל ע"ת ובלבד שיהא ראוי לאכול מחמת צלי או מעושן (שם):

ה כבוש או מליח וכן מיני דגים מלוחים וכן אם כבש בציר או בחומץ אפי' ראוים הם לאכול כך מ"מ אין להניחם לכתחילה בשביל ע"ת ובשעת הדחק שאין לו תבשיל אחר מותר להניחם בלא ברכת עירוב רק יאמר בדין יהא שרא לנא כו' (שם ועיין בתשובת ח"צ סי' ק"ל דלא כמ"ש המ"א כאן):

ו שיעור התבשיל יהיה כזית והפת יהיה שיעורו בכביצה (שם):

ז מותר להניח העירוב ערב י"ט אפי' בספק חשיכה ואם קיבל עליו י"ט כגון שאמר ברכו או שאמרו הצבור ברכו אסור להניח עירוב אפי' חצי שעה קודם הלילה (מ"א וא"ר סי' רס"ה ס"ק ל"ה):

ח מי שבא לבהכ"נ ושכח להניח ע"ת ואם ילך לביתו להניח עירוב תבשילין יעבור זמן מנחה יתפלל מנחה ולא יניח ע"ת דיוכל להקנות קמחו לאחרים (מ"א שם):

ט מחויב כל אדם לערב בעצמו ואפילו אלמנות שיודעות לערב בעצמן צריכין לערב בעצמן:

י מצוה על כל גדולי העיר לערב על כל בני עירם כדי שיסמוך עליו מי ששכח או נאנס או שהניח עירובו ואבד (מי ששכח מחמת עצלות שהיה יודע שצריך להניח עירוב רק שנתעצל עד ששכח מיקרי פושע) וכן ע"ה שאינו יודע לערב או שלא ידע שמחויב כ"א לערב בעצמו כל אלו סומכין בי"ט על עירובו של הגדול ומותרין לבשל מי"ט לשבת אבל מי שאפשר לו לערב ולא שכח ולא נאנס ויודע שאין לסמוך על הגדול כגון בר בי רב כל אלו אם לא עירבו וסמכו עצמן בכונה שיערב הגדול בשבילם אין מוציא אותם בעירובו ואסורי' לבשל בי"ט בשביל שבת כמו שיתבאר לקמן במי שלא הניח עירוב (שם):

יא כשמערב על אחרים שנאנסו א"צ לפרט שמניח בשביל פ' ופ' אלא מניח בסתם על כל בני עירו וכל שהוא בתחום העיר יוצא בו אבל מי שאינו בתחום העיר אין יוצא בו אפי' אם הניח עירובי תחומין ויכול לבא לעיר אא"כ התנה עליו המניח בפירוש שמניח בשבילו והניח ע"ת ג"כ אז יצא בו (שם מ"א):

יב המערב לאחרים צריך לזכות להם ע"י אחר ולכתחילה אין לזכות להם ע"י בנו ובתו הקטנים אף שאין סמוכים על שלחנו או ע"י בנו ובתו הגדולים הסמוכים על שלחנו וכן ע"י אשתו שמעלה לה מזומת אבל בדיעבד מותר בין ע"י בנו ובתו הגדולים אפי' הסמוכים על שלחנו ובין ע"י בנו ובתו הקטנים שאינם סמוכין ע"ש וכן ע"י אשתו שמעלה לו מזונות אבל ע"י בנו הגדול ואינו סמוך על שלחנו וכן על ידי בתו שבגרה ואינה סמוכה על שלחנו וכן ע"י בנו הגדול ש לו אשה אע"פ שסמוך על שלחנו וכן ע"י שפחתו ועבדו העברים אפילו הם קטנים וכן מלמד או יתום שסמוכים ע"ש בכל אלו מותר לזכות אפילו לכתחילה על ידיהם והזוכה צריך להגביה העירוב ממקום שמונח שם טפח (סי' שס"ו ותקכ"ח):

יג וחוזר ונוטל המערב מיד הזוכה ומברך ברכת עירוב ואח"כ אומר בדין יהא שרא לנא כו' ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת (שם) ואם מערב על מי שדר חוץ לתחום אף שהניח עירוב תחומין צריך לומר לנא ולפלו' ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת ואם חל יו"ט ראשון ביום ו' ויו"ט שני בשבת צ"ל מיו"ט החבירו ומיו"ט לשבת מחמת שעושה מעדנים יתירים ביו"ט שחל בשבת משבת אחר (ט"ז בשם ירושלמי):

יד עכשיו שנוסח הברכה כך הוא ואומרים לנא ולכל ישראל סומכין אותן שמותרין לסמוך (כגון השוכח וכיוצא בו האמורים לעיל) על הגדול מן הסתם שבודאי מערב ומזכה כדינו אבל על אדם אחר אין לסמוך אא"כ שואל אותו אם זיכה ע"י אחר ואם זיכה כדינו כמו שנתבאר לעיל ואז סומכין עליו אותן המותרין לסמוך (שם מ"א):

טו אם הניח עירוב ולא אמר בדין יהא שרא לנא כו' או שאמר בדין יהא שרא לנא למעבד כל צרכנא ולא הזכיר המלאכות בהדיא הוי כמו שלא הניח עירוב כלל שיתבאר דינו לקמן אבל אם אמר בדין יהא שרא לנא כו' רק שלא ברך ברכת עירוב יצא כי הברכה אינה מעכבת ואם הזכיר מקצת מלאכות ומקצת לא הזכיר כגון שאמר לאפויי ולבשולי ולא אמר ולאטמוני ולאדלוקי שרגא מותר באותן שהזכיר ובאותן שלא הזכיר אסור רק הדלקת נר אחד לשבת מותר אף בלא עירוב כלל (מ"א שם):

טז אם רוצה לשחוט בי"ט יאמר בפירוש בהנוסח של בדין ולשחוט בי"ט ולמעבד כל צרכנא אבל אם לא אמר אינו מעכב ומותר לשחוט בי"ט מפני שהוא בכלל ולמעבד